העימות הגדול פרק מ׳׳א – חורבן התבל

“כִּי הִגִּיעוּ חַטֹּאתֶיהָ [של בבל הגדולה] עַד הַשָּׁמַיִם וְזָכַר אֱלֹהִים אֶת פְּשָׁעֶיהָ.” “שַׁלְּמוּ לָהּ כַּגְּמוּל שֶׁשִּׁלְּמָה גַּם הִיא… בַּכּוֹס אֲשֶׁר מָסְכָה, מִסְכוּ לָהּ כִּפְלַיִם. בַּמִּדָּה שֶׁרוֹמְמָה עַצְמָהּ וְהִתְעַנְּגָה, כֵּן תְּנוּ לָהּ מַכְאוֹב וָאֵבֶל, כִּי אָמְרָה בִּלְבָבָהּ: ‘יוֹשֶׁבֶת אֲנִי, מַלְכָּה; אֵינֶנִּי אַלְמָנָה וְאֵבֶל לֹא אֶרְאֶה.’ עַל כֵּן, בְּיוֹם אֶחָד תָּבֹאנָה מַכּוֹתֶיהָ: מָוֶת, אֵבֶל וְרָעָב, וּבָאֵשׁ תִּשָּׂרֵף; כִּי חָזָק יהוה אֱלֹהִים הַשּׁוֹפֵט אוֹתָהּ. וּמַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר זָנוּ וְהִתְעַנְּגוּ אִתָּהּ יִבְכּוּ וְיִסְפְּדוּ עָלֶיהָ… וְיֹאמְרוּ: ‘אוֹי, אוֹי, בָּבֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הָעִיר הַחֲזָקָה! כִּי בְּשָׁעָה אַחַת בָּא מִשְׁפָּטֵךְ!'”    

“סוֹחֲרֵי הָאָרֶץ,” ש”הִתְעַשְּׁרוּ מֵעֹצֶם מוֹתְרוֹתֶיהָ,” “מֵרָחוֹק יַעַמְדוּ מִפְּנֵי אֵימַת עִנּוּיָהּ,” “בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עָלֶיהָ, וְאוֹמְרִים: ‘אוֹי, אוֹי, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הַלְּבוּשָׁה שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן וְשָׁנִי וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּזָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וּפְנִינִים, כִּי בְּשָׁעָה אַחַת הָחֳרַב עֹשֶׁר גָּדוֹל כָּזֶה!'” (ההתגלות, י”ח 10-5, 3, 17-15).

אלה יהיו העונשים שיפקדו את בבל הגדולה ביום הדין של חרון אפו של ה’. היא גדשה את סאת עוונותיה; יום פקודתה הגיע; היא בשלה לחורבן. כשקולו של אלוהים יוציא את חסידיו משביים [בקבר], כל הנשמות שאבדו במלחמה הגדולה של החיים יקומו לתחייה בחיל ורעדה נוראים. כל עוד נמשכה תקופת המבחן, עיניהם עוורו בידי הטעיותיו של השטן, והם הצדיקו את דרכם הרעה. העשירים התגאו בעושרם ובעליונותם על אלה שלא שפר מזלם, אך הם רכשו את עושרם באמצעות חילול תורת ה’. הם לא האכילו את הרעבים, לא הלבישו את העירומים, לא נהגו ביושר במסחרם, לא עשו צדק בדין, ולא אהבו את החסד ואת גמילות החסדים. הם ביקשו להאדיר את שמם ולהשיג את הכבוד וההערכה של הזולת. עתה, לאחר שכל סממני הגדולה הופשטו מהם, עומדים הם חסרי כול וחסרי הגנה. הם מביטים באימה באלילים שהם סגדו להם על פני בוראם. הם מכרו את נשמתם בעבור עושר, מותרות והנאות גשמיים, ולא ניסו להתעשר למען אלוהים. התוצאה היא

שחייהם מהווים כישלון חרוץ, תענוגותיהם מרים כעת כלענה, אוצרותיהם נשחתו וכלו. הרווח והנכסים שהם צברו במהלך חיים שלמים, כלו בין רגע. העשירים מקוננים על אובדן בתי הפאר שלהם, על זהבם וכספם שבוזבזו וכלו. אך הפחד שמא הם עצמם יאבדו עם אליליהם מצמית את קינותיהם. הרשעים נמלאים צער, לא מפני שהם זנחו את אלוהים ואת אחיהם בני האדם וחטאו נגדם, אלא מפני שאלוהים ניצח. הם מקוננים על התוצאה המרה, אך אינם מתחרטים על רשעותם. אילו יכלו, הם לא היו בוחלים בשום אמצעים כדי לנצח. העולם רואה איך האנשים שהם לעגו להם וצחקו עליהם יוצאים שלמים ובריאים, ללא פגע או נזק ממגפות, סופות ורעידות אדמה. ה’, שבעבור מחללי תורתו כאש אוכלה הוא, מהווה בעבור חסידיו בית המעניק מחסה. כוהן הדת שהקריב את האמת כדי לשאת חן בעיני בני האדם, מגלה כעת את טיבה והשפעתה של משנתו. מסתבר שעין ה’ הכול-יכולה ליוותה אותו כשנשא את דרשותיו, כשצעד ברחובות, כשהתיידד עם אנשים מכל שדרות החיים. כל רגש שפיעם בליבו, כל תו שכתב, כל מילה שהגה, כל מעשה שעשה, שהוביל את בני האדם למצוא מפלט בשקר, היו הזרעים שהוא זרע. עתה הוא חוזה בקציר הנשמות האומללות והאבודות הסובבות אותו. “וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה, לֵאמֹר: ‘שָׁלוֹם שָׁלוֹם;’ וְאֵין שָׁלוֹם.” “יַעַן הַכְאוֹת לֵב צַדִּיק שֶׁקֶר, וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו, וּלְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע, לְבִלְתִּי שׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעה, לְהַחֲיֹתוֹ” (ירמיה, ח’ 11; יחזקאל י”ג 22).

“הוֹי רֹעִים, מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי!… הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, נְאֻם יְהוָה.” “הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ, וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן; כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם… וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים, וּפְלֵיטָה, מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן” (ירמיה, כ”ג 1, 2; כ”ה 34, 35). הרועים וצאן המרעית נוכחים כעת לדעת שהם לא קיימו עם אלוהים קשר הולם. הם מבינים שהם מרדו במכונן התורה הישרה והצודקת. הזנחת חוקי ה’ הצמיחה אלפי מעיינות רוע, מחלוקת, שנאה ועוון, עד שהאדמה כולה הפכה לשדה קרב ענקי של מחלוקות ומלחמות, למדמנה אחת של שחיתות. זה המחזה שמתגלה כעת לעיניהם של מואסי האמת, שבחרו לצדד בשקר ולחזקו. אין מילים לתאר את הכמיהה שחשים כעת הכופרים והבוגדים על מה שאבד להם לנצח – חיי נצח. אנשים שהעולם סגד להם על כישרונותיהם ורהיטותם רואים עכשיו את הדברים באורם האמיתי. הם מבינים מה הם איבדו בעטיו של החטא, והם נופלים לרגליהם של אלה שהם בזו להם ולעגו לנאמנותם, ומודים שהם אהובי האל. אנשים מבינים כעת שהם הותעו. הם מאשימים איש את רעהו בהובלתם לאבדון. אך הכול מאשימים פה אחד, באשמה החמורה והמרה ביותר, את הרועים וכוהני הדת.

רועים בוגדניים ניבאו נבואות שערבו לאוזני שומעיהן, השקיטו את פחדיהם, וגרמו להם לחלל את תורת ה’ ולרדוף את שומרי קדושתה. עתה, ברוב ייאושם, מורים אלה מתוודים על תורות השקר שלהם קבל עם ועולם. ההמונים נמלאים חמת זעם. “אבודים אנו!” הם זועקים, “ואתם הגורם למפלתנו ואובדננו.” הם מתנפלים על רועי השקר. האנשים שהעריצו את מורי השקר יותר מכולם יטילו עליהם עתה את הקללות הנוראות ביותר. הידיים שקשרו להם זרי דפנה יורמו כדי להנחית עליהם את מפלתם. החרבות ששימשו כדי לטבוח את חסידי ה’ ישמשו כעת כדי לטבוח את אויביהם. בכל מקום מתחוללים מאבקים, קרבות ושפיכות דמים.

“בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ, כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם, נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר; הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב” (ירמיה, כ”ה 31). העימות הגדול נמשך כששת אלפים שנה; בן האלוהים ושליחיו השמימיים נאבקו בשר האופל כדי להזהיר את בני האדם, להאיר את עיניהם ולגאול אותם. עתה נטלו הכול את החלטתם; הרשעים איחדו כוחות עם השטן במלחמתו באלוהים. הגיעה השעה שאלוהים יוציא לאור את צדקת תורתו הרמוסה. המאבק המתחולל כעת אינו אך ורק בשטן, אלא גם בבני אדם. “כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם.” “הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב.” “תָּו הגאולה” הותווה “עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת” המתבצעות בקרבם. מלאך המוות שיוצא עכשיו לדרך הוצג בחזון יחזקאל באמצעות האנשים שחומשו בכלי משחית וקיבלו את הפקודה: “הַכּוּ! אַל תָּחֹס עֵינְכֶם, וְאַל תַּחְמֹלוּ! זָקֵן, בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית; וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ.” הנביא אומר: “וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת” (יחזקאל, ט’ 6-1). מלאכת השמד מתחילה בקרב אלה שהתיימרו להיות מדריכים רוחניים. הראשונים שבהם הם השומרים הבוגדניים. אין לרחם עליהם ואין לחוס על איש מהם. גברים ונשים, נערים ונערות וילדים קטנים, יאבדו יחדיו. “כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲו‍ֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו; וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ” (ישעיה, כ”ו 21). “וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְהוּמַת יְהוָה רַבָּה בָּהֶם; וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ, וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ” (זכריה, י”ד 12, 13). במהומת ה’ שתתחולל כאשר הרשעים יאבקו איש ברעהו בחימה שפוכה, וחרון אפו הצרוף של ה’ יישפך עליהם בחימה נוראה, יאבדו כל רשעי העולם: כוהנים ומלכים, עשירים ועניים, נכבדים ונקלים. “וְהָיוּ חַלְלֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ; לֹא יִסָּפְדוּ, וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ” (ירמיה, כ”ה 33). בעת ביאת המשיח יימחו הרשעים מעל פני האדמה כולה – הם יאוכלו בהבל פיו ויושמדו בזוהר כבודו. המשיח ייקח את חסידיו לעיר האלוהים, והתבל תתרוקן מיושביה. “הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ, וּבוֹלְקָהּ; וְעִוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ.” “הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ, וְהִבּוֹז תִּבֹּז; כִּי יְהוָה דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.” “וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ: כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, חָלְפוּ חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם. עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ, וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ; עַל כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ, וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ, מִזְעָר” (ישעיה, כ”ד 1, 3, 5, 6). העולם כולו ייראה כישימון שומם, זרוע חורבות ערים וכפרים שנמחו ברעידות האדמה, עצים שנעקרו משורשיהם, סלעים מחוספסים שהקיא הים והם מפוזרים על פני האדמה, ומערות גדולות שנפערו במקומות שבהם נעקרו ההרים ממוסדותיהם. עתה מתרחש האירוע שנובא ובושר בטקס הקדוש האחרון של יום הכיפורים. כשהושלם שירותו של הכוהן הגדול בקודש הקודשים, וחטאי ישראל הוסרו מן ההיכל בזכות דם קורבן החטאת, הוצג השעיר לעזאזל החי לפני ה’; בנוכחות העדה כולה התוודה הכוהן הגדול על ראשו של השעיר לעזאזל “אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם; וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר” (ויקרא, ט”ז 21). בדומה, בתום מלאכת הכפרה בהיכל בשמיים, יונחו חטאיהם של חסידי ה’ על ראש השטן בנוכחות ה’, המלאכים הקדושים וצבאות הגאולים; השטן יוכרז כאשם בכל המעשים הרעים שהוא גרם להם לבצע. כשם שהשעיר לעזאזל נשלח למקום מבודד ולא מיושב במדבר, כך יישלח השטן לתבל השוממה שהפכה לישימון קודר ועגום. בעל ההתגלות חוזה את גירושו של השטן ואת התוהו ובוהו והשממה שישררו בעולם. הוא מכריז כי מצב זה ישרור במשך אלף שנים. לאחר תיאור ההתרחשויות שיקרו בעת שיבת המשיח והשמדת הרשעים, ממשיך הנביא בנבואתו: “רָאִיתִי מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וּבְיָדוֹ מַפְתֵּחַ הַתְּהוֹם וְשַׁרְשֶׁרֶת גְּדוֹלָה. הוּא תָּפַשׂ אֶת הַתַּנִּין, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר הוּא הַמַּלְשִׁין וְהַשָּׂטָן, וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְאֶלֶף שָׁנִים. הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַתְּהוֹם וְסָגַר וְחָתַם עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְעֶה עוֹד אֶת הַגּוֹיִים עַד תֹּם אֶלֶף הַשָּׁנִים; אַחֲרֵי כֵן צָרִיךְ שֶׁיֻּתַּר לִזְמַן מְעַט” (ההתגלות, כ’ 3-1). “הַתְּהוֹם” שאליה יושלך השטן מייצגת את התבל השרויה בתוהו ובעלטה. ניתן לאשש זאת בעזרת פסוקים אחרים. על פי כתבי הקודש, מבראשית, “הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם” (בראשית, א’ 2). המילה “תהום” מופיעה בשני הפסוקים שצוטטו לעיל. הנבואה מלמדת שהארץ תשוב, לפחות באופן חלקי, למצבה מקדמת דנה. הנביא ירמיהו, שחזה ביום הדין הגדול של ה’, מכריז: “רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ; וְאֶל הַשָּׁמַיִם, וְאֵין אוֹרָם. רָאִיתִי הֶהָרִים, וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים; וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. רָאִיתִי, וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם; וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם, נָדָדוּ. רָאִיתִי, וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר; וְכָל עָרָיו, נִתְּצוּ” (ירמיה, ד’ 27-23). כאן, בעולם הזה שהפך לישימון, ייקבע מעונם של השטן ומלאכיו הרעים לאלף שנים. כשהשטן יהיה מרותק לעולם הזה, הוא לא יוכל להגיע לעולמות אחרים כדי לפתות את אלה שלא חטאו מעולם ולהציק להם. מבחינה זו הוא כלוא, שכן לא נותרו בעולם בני אדם שיוכל לשלוט בהם. הוא חדל לחלוטין ממלאכת ההטעיה וההרס שהתענג עליה במשך דורות כה רבים. הנביא ישעיהו שחזה את מפלת השטן, מכריז: “אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר! נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: ‘הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי… אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.’ אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ: ‘הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת, שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס, אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה?'” (ישעיה, י”ד 17-12). במשך ששת אלפים שנים, המרד שחולל השטן הרעיד את העולם. הוא “שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס.” “אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה.” במשך ששת אלפי שנה, השטן כלא את חסידי ה’ בבית הכלא שלו, ואילו היה יכול, היה משאירם כאסיריו לנצח. אך המשיח שבר את כבליו ושחרר את אסיריו. אפילו הרשעים נמצאים עכשיו הרחק מהישג ידו של השטן; הוא ומלאכיו הרעים נותרו לבדם כדי לחשוב על מעשיהם ולהבין את השפעת הקללה שהמיט החטא על העולם. “כָּל מַלְכֵי גוֹיִם, כֻּלָּם, שָׁכְבוּ בְכָבוֹד, אִישׁ בְּבֵיתוֹ. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ, כְּנֵצֶר נִתְעָב… לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ” (ישעיה, י”ד 20-18). במשך אלף שנים ינדוד השטן בעולם השומם כדי לחזות במו עיניו בתוצאות המרות של מריו ומלחמתו בתורת ה’. במשך תקופה זו יתעצמו סבלותיו. מאז שחטא לראשונה, חייו גדושי הפעילות לא הותירו לו זמן להגות, אך עתה, כשהוא משולל מכוחו, נגזר עליו להגות בפועלו מאז שמרד לראשונה בממשלת ה’ בשמיים, ולהמתין בחלחלה לגורל הנורא המצפה לו, כאשר יסבול בעבור כל הרעה שהוא חולל, ויוענש על החטאים שהוא גרם לביצועם. מאסרו של השטן ייסב לחסידי ה’ קורת רוח ושמחה. הנביא אומר: “וְהָיָה, בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ, מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ, וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל מֶלֶךְ בָּבֶל [המיוצג כאן בידי השטן] וְאָמָרְתָּ: ‘אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה! שָׁבַר יְהוָה, מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ'” (ישעיה, י”ד 6-3).

במהלך אלף השנים שיחלפו מן התחייה הראשונה עד לתחייה השנייה, ייערך משפטם של הרשעים. שאול השליח מצביע על משפט זה כעל אירוע שיבוא אחרי ביאת המשיח השנייה. הוא אומר: “לָכֵן, אַל תִּשְׁפְּטוּ דָּבָר בְּטֶרֶם עֵת, עַד כִּי יָבוֹא הָאָדוֹן, אֲשֶׁר גַּם יוֹצִיא לָאוֹר אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַחֹשֶׁךְ וְגַם יְגַלֶּה אֶת מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב” (קור”א, ד’ 5). דניאל מכריז כי כאשר “בָּא עַתִּיק יוֹמִין” הוא “דָן אֶת דִּינָם שֶׁל קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן” (דניאל, ז’ 22). לאחר מכן ישפטו הקדושים את העולם. בעת ההיא, הצדיקים ימלכו כמלכים וכוהנים לה’. יוחנן אומר בספר ההתגלות: “רָאִיתִי כִּסְאוֹת; הִתְיַשְּׁבוּ עֲלֵיהֶם וּמִשְׁפָּט נִתַּן בְּיָדָם.” “כִּי יִהְיוּ כֹּהֲנִים לֵאלֹהִים וְלַמָּשִׁיחַ וְיִמְלְכוּ אִתּוֹ אֶלֶף שָׁנִים” (ההתגלות, כ’ 4, 6). בעת ההיא, כפי שניבא שאול השליח, “הַקְּדוֹשִׁים יִשְׁפְּטוּ אֶת הָעוֹלָם” (קור”א, ו’ 2, 3). הם ישפטו את הרשעים יחד עם המשיח, ישוו בין מעשיהם למצוות תורת ה’, וישפטו כל מקרה לגופו בהתאם למעשים שעשה האדם עלי אדמות. אז ייגזר דינם של הרשעים וייקצב עונשם בהתאם למעשיהם, ויירשם בספר המוות ליד שמותיהם.

גם השטן ומלאכיו הרעים יישפטו בידי המשיח וחסידיו. שאול השליח אומר: “הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁהַקְּדוֹשִׁים יִשְׁפְּטוּ אֶת הָעוֹלָם?” (ההתגלות, כ’ 4, 6; קור”א, ו’ 2, 3). יהודה מכריז: “וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם, כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל” (איגרת יהודה, פס’ 6).

בתום אלף השנים תתרחש התחייה השנייה. הרשעים יקומו לתחייה ויתייצבו לפני ה’ לקראת ביצוע גזר הדין שנפסק נגדם, כנאמר: “לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב.” אחרי שתיאר את תחיית הצדיקים אומר בעל ההתגלות: “שְׁאָר הַמֵּתִים לֹא חָיוּ עַד תֹּם אֶלֶף הַשָּׁנִים” (ההתגלות, כ’ 5). ישעיהו מכריז בקשר לרשעים: “וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר; וּמֵרֹב יָמִים, יִפָּקֵדוּ” (ישעיה, כ”ד 22).