בעולם הזה, ביכולתנו רק להתחיל להבין את קצה קצהו של הנושא הנפלא של הגאולה. במוחנו המוגבל כבני תמותה, אנו יכולים לנסות להתעמק בקלון ובכבוד, בחיים ובמוות, בצדק ובחסד, שנשקו יחדיו בצלב המשיח. אך גם אם נאמץ את כל יכולותינו השכליות, לא נוכל לתפוס את מלוא משמעותו. הרוחב והאורך, העומק והגובה של האהבה הגואלת, נבצרים מבינתנו. ביכולתנו להבין אותם אך ורק במעומעם. גם כאשר הגאולים מבינים את תוכנית הגאולה לפי הבנתם, הם לא ירדו לעומקה ולא יבינו אותה לאשורה. ואולם, לאורכם של דורות הנצח, האמת החדשה תמשיך להתגלות למוחם המשתאה של הגאולים, ולהשביעם רצון ושמחה. על אף שתמו הייסורים, המכאובים והפיתויים של העולם הזה, והסיבה והגורם להם הוסרו לעד, חסידי ה’ יחזיקו תמיד בידע ובתובנות מיוחדים באשר למחיר הכבד של גאולתם. צלב המשיח יהיה הדעת והשירה של הגאולים לנצח נצחים. בעודם מביטים במשיח המפואר בכבוד, הם יחזו במשיח הצלוב. לעולם לא יישכחו שהמושיע, שבגבורתו ברא וקיים אינספור עולמות ויקומים ברחבי החלל העצום – יקיר האלוהים, מלך מלכי השמיים שהכרובים והשרפים ששים לסגוד לו – ירד מכס מלכותו והשפיל עצמו כדי לרומם את האדם השרוי בחטא; שהוא נשא את אשמת וחרפת החטא, ואת הסתר הפנים של אביו שבשמיים, עד שצערו של העולם האובד שבר את ליבו וקיפד את חייו על הצלב בגולגולתא. העובדה שבורא העולמות ושופט הגורלות ויתר על כבודו ותהילתו, והשפיל עצמו מתוך אהבתו לאדם, תפליא ותרגש לעד את היקום כולו, שלא יחדל לסגוד לו.
כאשר האומות הנושעות יישאו מבטן אל המושיע, ויחזו בכבוד הנצחי של האב בשמיים הקורן מפניו; כאשר יביטו בכס כבודו, הקיים מן הנצח לנצח נצחים, וידעו כי למלכותו אין קצה, הן תפצחנה בשיר הלל נלהב: “רָאוּי הוא הַשֶּׂה שֶׁנִּשְׁחַט, אשר גאלנו בדמו היקר והשיבנו לאלוהים!”
הרז הצפון בצלב מבהיר את כל הרזים האחרים. באור הזורח מן הצלב בגולגולתא נראות תכונותיו של אלוהים, שעוררו בנו פחד ויראת כבוד, כה נעימות ומלבבות. דומה שחסד, חמלה, רוך ואהבה אבהית מתמזגים בקדושה, צדק וגבורה. בעודנו חוזים בהוד ובתפארת כסאו הרם והנישא, ביכולתנו לראות את אופיו הנשגב, המתבטא במידות הרחמים והחסד שלו, ולהבין לעומק, יותר מאי פעם, את המשמעות שמו החביב והיקר: אבינו שבשמיים. או אז יתברר לנו שה’, ברוב חוכמתו האינסופית, לא יכול היה להגות תוכנית אחרת לגאולתנו, זולת באמצעות קורבן בנו. הפיצוי על הקורבן הכבד הזה הוא השמחה הנובעת מאכלוס העולם ביצורים קדושים, מאושרים ואלמותיים. התוצאה של מלחמתו של המושיע בכוחות האופל היא שמחת הגאולים, אשר שבה ומוסיפה כבוד נוסף לכבוד האלוהים לנצח נצחים. ערכה של הנשמה כה יקר הוא, עד כי האב שבשמיים מרוצה מן המחיר ששולם בעבור פדותה, והמשיח בכבודו ובעצמו מביט בפירות של קורבנו הכביר, וחש מסופק ומרוצה.
פרק מ”א
חורבן התבל
“כִּי הִגִּיעוּ חַטֹּאתֶיהָ [של בבל הגדולה] עַד הַשָּׁמַיִם וְזָכַר אֱלֹהִים אֶת פְּשָׁעֶיהָ.” “שַׁלְּמוּ לָהּ כַּגְּמוּל שֶׁשִּׁלְּמָה גַּם הִיא… בַּכּוֹס אֲשֶׁר מָסְכָה, מִסְכוּ לָהּ כִּפְלַיִם. בַּמִּדָּה שֶׁרוֹמְמָה עַצְמָהּ וְהִתְעַנְּגָה, כֵּן תְּנוּ לָהּ מַכְאוֹב וָאֵבֶל, כִּי אָמְרָה בִּלְבָבָהּ: ‘יוֹשֶׁבֶת אֲנִי, מַלְכָּה; אֵינֶנִּי אַלְמָנָה וְאֵבֶל לֹא אֶרְאֶה.’ עַל כֵּן, בְּיוֹם אֶחָד תָּבֹאנָה מַכּוֹתֶיהָ: מָוֶת, אֵבֶל וְרָעָב, וּבָאֵשׁ תִּשָּׂרֵף; כִּי חָזָק יהוה אֱלֹהִים הַשּׁוֹפֵט אוֹתָהּ. וּמַלְכֵי הָאָרֶץ אֲשֶׁר זָנוּ וְהִתְעַנְּגוּ אִתָּהּ יִבְכּוּ וְיִסְפְּדוּ עָלֶיהָ… וְיֹאמְרוּ: ‘אוֹי, אוֹי, בָּבֶל הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הָעִיר הַחֲזָקָה! כִּי בְּשָׁעָה אַחַת בָּא מִשְׁפָּטֵךְ!'”
“סוֹחֲרֵי הָאָרֶץ,” ש”הִתְעַשְּׁרוּ מֵעֹצֶם מוֹתְרוֹתֶיהָ,” “מֵרָחוֹק יַעַמְדוּ מִפְּנֵי אֵימַת עִנּוּיָהּ,” “בּוֹכִים וּמִתְאַבְּלִים עָלֶיהָ, וְאוֹמְרִים: ‘אוֹי, אוֹי, הָעִיר הַגְּדוֹלָה, הַלְּבוּשָׁה שֵׁשׁ וְאַרְגָּמָן וְשָׁנִי וּמְקֻשֶּׁטֶת בְּזָהָב וְאֶבֶן יְקָרָה וּפְנִינִים, כִּי בְּשָׁעָה אַחַת הָחֳרַב עֹשֶׁר גָּדוֹל כָּזֶה!'” (ההתגלות, י”ח 10-5, 3, 17-15).
אלה יהיו העונשים שיפקדו את בבל הגדולה ביום הדין של חרון אפו של ה’. היא גדשה את סאת עוונותיה; יום פקודתה הגיע; היא בשלה לחורבן. כשקולו של אלוהים יוציא את חסידיו משביים [בקבר], כל הנשמות שאבדו במלחמה הגדולה של החיים יקומו לתחייה בחיל ורעדה נוראים. כל עוד נמשכה תקופת המבחן, עיניהם עוורו בידי הטעיותיו של השטן, והם הצדיקו את דרכם הרעה. העשירים התגאו בעושרם ובעליונותם על אלה שלא שפר מזלם, אך הם רכשו את עושרם באמצעות חילול תורת ה’. הם לא האכילו את הרעבים, לא הלבישו את העירומים, לא נהגו ביושר במסחרם, לא עשו צדק בדין, ולא אהבו את החסד ואת גמילות החסדים. הם ביקשו להאדיר את שמם ולהשיג את הכבוד וההערכה של הזולת. עתה, לאחר שכל סממני הגדולה הופשטו מהם, עומדים הם חסרי כול וחסרי הגנה. הם מביטים באימה באלילים שהם סגדו להם על פני בוראם. הם מכרו את נשמתם בעבור עושר, מותרות והנאות גשמיים, ולא ניסו להתעשר למען אלוהים. התוצאה היא שחייהם מהווים כישלון חרוץ, תענוגותיהם מרים כעת כלענה, אוצרותיהם נשחתו וכלו. הרווח והנכסים שהם צברו במהלך חיים שלמים, כלו בין רגע. העשירים מקוננים על אובדן בתי הפאר שלהם, על זהבם וכספם שבוזבזו וכלו. אך הפחד שמא הם עצמם יאבדו עם אליליהם מצמית את קינותיהם. הרשעים נמלאים צער, לא מפני שהם זנחו את אלוהים ואת אחיהם בני האדם וחטאו נגדם, אלא מפני שאלוהים ניצח. הם מקוננים על התוצאה המרה, אך אינם מתחרטים על רשעותם. אילו יכלו, הם לא היו בוחלים בשום אמצעים כדי לנצח. העולם רואה איך האנשים שהם לעגו להם וצחקו עליהם יוצאים שלמים ובריאים, ללא פגע או נזק ממגפות, סופות ורעידות אדמה. ה’, שבעבור מחללי תורתו כאש אוכלה הוא, מהווה בעבור חסידיו בית המעניק מחסה. כוהן הדת שהקריב את האמת כדי לשאת חן בעיני בני האדם, מגלה כעת את טיבה והשפעתה של משנתו. מסתבר שעין ה’ הכול-יכולה ליוותה אותו כשנשא את דרשותיו, כשצעד ברחובות, כשהתיידד עם אנשים מכל שדרות החיים. כל רגש שפיעם בליבו, כל תו שכתב, כל מילה שהגה, כל מעשה שעשה, שהוביל את בני האדם למצוא מפלט בשקר, היו הזרעים שהוא זרע. עתה הוא חוזה בקציר הנשמות האומללות והאבודות הסובבות אותו. “וַיְרַפּוּ אֶת שֶׁבֶר בַּת עַמִּי עַל נְקַלָּה, לֵאמֹר: ‘שָׁלוֹם שָׁלוֹם;’ וְאֵין שָׁלוֹם.” “יַעַן הַכְאוֹת לֵב צַדִּיק שֶׁקֶר, וַאֲנִי לֹא הִכְאַבְתִּיו, וּלְחַזֵּק יְדֵי רָשָׁע, לְבִלְתִּי שׁוּב מִדַּרְכּוֹ הָרָעה, לְהַחֲיֹתוֹ” (ירמיה, ח’ 11; יחזקאל י”ג 22).
“הוֹי רֹעִים, מְאַבְּדִים וּמְפִצִים אֶת צֹאן מַרְעִיתִי!… הִנְנִי פֹקֵד עֲלֵיכֶם אֶת רֹעַ מַעַלְלֵיכֶם, נְאֻם יְהוָה.” “הֵילִילוּ הָרֹעִים וְזַעֲקוּ, וְהִתְפַּלְּשׁוּ אַדִּירֵי הַצֹּאן; כִּי מָלְאוּ יְמֵיכֶם לִטְבוֹחַ וּתְפוֹצוֹתִיכֶם… וְאָבַד מָנוֹס מִן הָרֹעִים, וּפְלֵיטָה, מֵאַדִּירֵי הַצֹּאן” (ירמיה, כ”ג 1, 2; כ”ה 34, 35). הרועים וצאן המרעית נוכחים כעת לדעת שהם לא קיימו עם אלוהים קשר הולם. הם מבינים שהם מרדו במכונן התורה הישרה והצודקת. הזנחת חוקי ה’ הצמיחה אלפי מעיינות רוע, מחלוקת, שנאה ועוון, עד שהאדמה כולה הפכה לשדה קרב ענקי של מחלוקות ומלחמות, למדמנה אחת של שחיתות. זה המחזה שמתגלה כעת לעיניהם של מואסי האמת, שבחרו לצדד בשקר ולחזקו. אין מילים לתאר את הכמיהה שחשים כעת הכופרים והבוגדים על מה שאבד להם לנצח – חיי נצח. אנשים שהעולם סגד להם על כישרונותיהם ורהיטותם רואים עכשיו את הדברים באורם האמיתי. הם מבינים מה הם איבדו בעטיו של החטא, והם נופלים לרגליהם של אלה שהם בזו להם ולעגו לנאמנותם, ומודים שהם אהובי האל. אנשים מבינים כעת שהם הותעו. הם מאשימים איש את רעהו בהובלתם לאבדון. אך הכול מאשימים פה אחד, באשמה החמורה והמרה ביותר, את הרועים וכוהני הדת.
רועים בוגדניים ניבאו נבואות שערבו לאוזני שומעיהן, השקיטו את פחדיהם, וגרמו להם לחלל את תורת ה’ ולרדוף את שומרי קדושתה. עתה, ברוב ייאושם, מורים אלה מתוודים על תורות השקר שלהם קבל עם ועולם. ההמונים נמלאים חמת זעם. “אבודים אנו!” הם זועקים, “ואתם הגורם למפלתנו ואובדננו.” הם מתנפלים על רועי השקר. האנשים שהעריצו את מורי השקר יותר מכולם יטילו עליהם עתה את הקללות הנוראות ביותר. הידיים שקשרו להם זרי דפנה יורמו כדי להנחית עליהם את מפלתם. החרבות ששימשו כדי לטבוח את חסידי ה’ ישמשו כעת כדי לטבוח את אויביהם. בכל מקום מתחוללים מאבקים, קרבות ושפיכות דמים.
“בָּא שָׁאוֹן עַד קְצֵה הָאָרֶץ, כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם, נִשְׁפָּט הוּא לְכָל בָּשָׂר; הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב” (ירמיה, כ”ה 31). העימות הגדול נמשך כששת אלפים שנה; בן האלוהים ושליחיו השמימיים נאבקו בשר האופל כדי להזהיר את בני האדם, להאיר את עיניהם ולגאול אותם. עתה נטלו הכול את החלטתם; הרשעים איחדו כוחות עם השטן במלחמתו באלוהים. הגיעה השעה שאלוהים יוציא לאור את צדקת תורתו הרמוסה. המאבק המתחולל כעת אינו אך ורק בשטן, אלא גם בבני אדם. “כִּי רִיב לַיהוָה בַּגּוֹיִם.” “הָרְשָׁעִים נְתָנָם לַחֶרֶב.” “תָּו הגאולה” הותווה “עַל מִצְחוֹת הָאֲנָשִׁים הַנֶּאֱנָחִים וְהַנֶּאֱנָקִים עַל כָּל הַתּוֹעֵבוֹת” המתבצעות בקרבם. מלאך המוות שיוצא עכשיו לדרך הוצג בחזון יחזקאל באמצעות האנשים שחומשו בכלי משחית וקיבלו את הפקודה: “הַכּוּ! אַל תָּחֹס עֵינְכֶם, וְאַל תַּחְמֹלוּ! זָקֵן, בָּחוּר וּבְתוּלָה וְטַף וְנָשִׁים תַּהַרְגוּ לְמַשְׁחִית; וְעַל כָּל אִישׁ אֲשֶׁר עָלָיו הַתָּו אַל תִּגַּשׁוּ, וּמִמִּקְדָּשִׁי תָּחֵלּוּ.” הנביא אומר: “וַיָּחֵלּוּ בָּאֲנָשִׁים הַזְּקֵנִים, אֲשֶׁר לִפְנֵי הַבָּיִת” (יחזקאל, ט’ 6-1). מלאכת השמד מתחילה בקרב אלה שהתיימרו להיות מדריכים רוחניים. הראשונים שבהם הם השומרים הבוגדניים. אין לרחם עליהם ואין לחוס על איש מהם. גברים ונשים, נערים ונערות וילדים קטנים, יאבדו יחדיו. “כִּי הִנֵּה יְהוָה יֹצֵא מִמְּקוֹמוֹ, לִפְקֹד עֲוֹן יֹשֵׁב הָאָרֶץ עָלָיו; וְגִלְּתָה הָאָרֶץ אֶת דָּמֶיהָ, וְלֹא תְכַסֶּה עוֹד עַל הֲרוּגֶיהָ” (ישעיה, כ”ו 21). “וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה, אֲשֶׁר יִגֹּף יְהוָה אֶת כָּל הָעַמִּים, אֲשֶׁר צָבְאוּ עַל יְרוּשָׁלִָם; הָמֵק בְּשָׂרוֹ, וְהוּא עֹמֵד עַל רַגְלָיו, וְעֵינָיו תִּמַּקְנָה בְחֹרֵיהֶן, וּלְשׁוֹנוֹ תִּמַּק בְּפִיהֶם. וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, תִּהְיֶה מְהוּמַת יְהוָה רַבָּה בָּהֶם; וְהֶחֱזִיקוּ אִישׁ יַד רֵעֵהוּ, וְעָלְתָה יָדוֹ עַל יַד רֵעֵהוּ” (זכריה, י”ד 12, 13). במהומת ה’ שתתחולל כאשר הרשעים יאבקו איש ברעהו בחימה שפוכה, וחרון אפו הצרוף של ה’ יישפך עליהם בחימה נוראה, יאבדו כל רשעי העולם: כוהנים ומלכים, עשירים ועניים, נכבדים ונקלים. “וְהָיוּ חַלְלֵי יְהוָה בַּיּוֹם הַהוּא, מִקְצֵה הָאָרֶץ וְעַד קְצֵה הָאָרֶץ; לֹא יִסָּפְדוּ, וְלֹא יֵאָסְפוּ וְלֹא יִקָּבֵרוּ, לְדֹמֶן עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה יִהְיוּ” (ירמיה, כ”ה 33). בעת ביאת המשיח יימחו הרשעים מעל פני האדמה כולה – הם יאוכלו בהבל פיו ויושמדו בזוהר כבודו. המשיח ייקח את חסידיו לעיר האלוהים, והתבל תתרוקן מיושביה. “הִנֵּה יְהוָה בּוֹקֵק הָאָרֶץ, וּבוֹלְקָהּ; וְעִוָּה פָנֶיהָ, וְהֵפִיץ יֹשְׁבֶיהָ.” “הִבּוֹק תִּבּוֹק הָאָרֶץ, וְהִבּוֹז תִּבֹּז; כִּי יְהוָה דִּבֶּר אֶת הַדָּבָר הַזֶּה.” “וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ: כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, חָלְפוּ חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם. עַל כֵּן אָלָה אָכְלָה אֶרֶץ, וַיֶּאְשְׁמוּ יֹשְׁבֵי בָהּ; עַל כֵּן חָרוּ יֹשְׁבֵי אֶרֶץ, וְנִשְׁאַר אֱנוֹשׁ, מִזְעָר” (ישעיה, כ”ד 1, 3, 5, 6). העולם כולו ייראה כישימון שומם, זרוע חורבות ערים וכפרים שנמחו ברעידות האדמה, עצים שנעקרו משורשיהם, סלעים מחוספסים שהקיא הים והם מפוזרים על פני האדמה, ומערות גדולות שנפערו במקומות שבהם נעקרו ההרים ממוסדותיהם.
