מראשית העימות הגדול בגן העדן הייתה תכליתו של השטן לבטל את תורת ה’. כדי להשיג את מטרתו פתח השטן במרד נגד בוראו, וגם אחרי שגורש מגן עדן הוא המשיך באותה מלחמה עלי אדמות. המטרה שבה הוא דבק והגשים בהתמדה, היא לרמות את בני האדם, להדיחם לחטא ולגרום להם לחלל את תורת ה’. בין אם ישיג זאת על ידי ביטול התורה לאלתר או מאיסת אחד מדיברותיה, התוצאה בסופו של דבר תהיה זהה. מי ש”נִכְשָׁל בְּדָבָר אֶחָד,” מפגין בוז כלפי התורה כולה; התנהגותו, השפעתו והדוגמה של אדם כזה מעידים על כך שהוא מצדד בחטא, והוא הופך להיות “אָשֵׁם… בַּכֹּל,” כאילו חילל את התורה כולה (איגרת יעקב, ב’ 10). בניסיונו להכפיש ולבזות את צווי ה’ סילף השטן את תורת כתבי הקודש, והטעויות והשקרים שהוא הפיץ נטמעו באמונתם של רבבות בני אדם המתיימרים להאמין בכתבי הקודש. העימות הגדול האחרון בין האמת לשקר, הוא למעשה הקרב האחרון בעימות המתמשך על תורת ה’.
לקרב אחרון זה אנו נכנסים כעת – מאבק בין חוקת האדם לחוקי ה’, בין אמונה על פי כתבי הקודש לבין אמונה על פי המסורת והאגדה. הכוחות שיתאגדו נגד האמת והצדק במלחמה זו כבר פועלים בימינו. דבר ה’ הקדוש, שנמסר לנו במחיר כה כבד של סבל ודם, אינו זוכה להערכה רבה. כתבי הקודש מצויים בהישג ידם של כל בני האדם, אך רק מתי מעט מקבלים אותם בכל ליבם ומאודם כמדריך לחיים. הכפירה תופסת תאוצה בכל מקום במידה מדאיגה, לא רק בעולם, אלא גם בכנסייה. אנשים רבים מתכחשים לעיקרי האמונה המשיחית. העובדות הנשגבות של מעשה הבריאה, כפי שהוצגו בידי מחברי כתבי הקודש שכתבו בהשראת רוח הקודש, החטא הקדמון, הקורבנות, הכפרה ונצחיותה של תורת ה’ – כל אלה נדחים על הסף, בשלמותם או באופן חלקי, בידי מרבית העולם הנוצרי. אלפי בני אדם המתגאים בחוכמתם וחירותם, סבורים כי ביטחון מלא בכתבי הקודש מעיד על חולשה. לדידם, חיפוש פגמים וסתירות בכתבי הקודש, ומציאת הסברים “רוחניים” חלופיים לאמיתות החשובות הטמונות בהם, מעיד על יכולת שכלית נעלה וידע מופלג. כוהני דת רבים מלמדים את תלמידיהם שתורת ה’ שונתה או בוטלה; אנשים המאמינים בתקפות מצוותיה ובשמירתן הלכה למעשה נחשבים כמי שזכאים אך ורק ללעג ולבוז. כשבני האדם מואסים באמת, הם מואסים באלוהים. כשהם רומסים את תורת ה’, הם מתכחשים לסמכותו של המחוקק העליון. קל להאדיר תורות שקר ותיאוריות מופרכות ולהעריץ אותן, כשם שקל ליצור אליל מעץ או אבן. כאשר השטן מציג את מידותיו הנעלות של אלוהים באור כוזב, הוא גורם לבני האדם לחשוב על אופיו של אלוהים במונחים מוטעים ולא לראות את טיבו האמיתי. אנשים רבים סוגדים לאליל רעיוני כלשהו שאותו הם מושיבים על כס המלכות במקום ה’. זאת בשעה שרק מתי מעט סוגדים לאלוהים החי, כפי שהתגלה בדברו באמצעות המשיח ובמעשי ידיו בבריאה. אלפי בני אדם סוגדים לטבע, ובעת ובעונה אחת מתכחשים לאלוהי הטבע. האלילות רווחת כיום בעולם הנוצרי, על אף שבאדרת אחרת, כשם שרווחה בישראל הקדומה בימי אליהו הנביא. האל שבו דבקים אנשי רוח ופוליטיקאים רבים – האל של החוגים הנוצצים, של מכללות ואוניברסיטאות רבות – הוא קצת יותר טוב מבעל, אל השמש של צור. אין שקר היוצא בעזות מצח רבה יותר כנגד סמכות השמיים, אין שקר הסותר באופן בולט יותר את השכל הישר, מאשר הדוקטרינה הצוברת תאוצה, המבוססת על השקר הגס שעל פיו תורת ה’ אינה מחייבת עוד את בני האדם. לכל עם יש חוקים המחייבים את בני האדם לכבדם ולציית להם; אף ממשל לא יוכל להתקיים בלעדיהם; האם ניתן להעלות על הדעת שלבורא השמיים והארץ אין שום חוקים לשם פיקוח על יצירי כפיו? נניח שבכירים בממשלה כלשהי ייצאו בהכרזה שהחוקים שנחקקו בארצם כדי להגן על זכויות האזרחים אינם מחייבים עוד, שכן הם מגבילים את חירות האדם, ולפיכך אין לציית להם; האם אנשים אלה ימשיכו להטיף זאת ללא מחאת הציבור? האם ייתכן שזלזול בחוקי המדינה מהווה עברה חמורה יותר מרמיסת צווי ה’ המהווים את התשתית לכל ממשל? לצורך העניין, ניתן לטעון שמדינות עשויות לבטל את חוקיהן ולהתיר לאזרחיהן לעשות ככל העולה על רוחם, מאשר לטעון שמנהיג היקום יבטל את חוקיו ויותיר את העולם ללא קני מידה להרשעת האשמים ולזיכוי הצייתנים. האם נוכל לדעת מה תהיה התוצאה של ביטול תורת ה’? ניסיון כזה כבר נערך בעבר. נוראים היו המחזות שהתחוללו בצרפת כשהאתאיזם שלט במדינה. העולם כולו נוכח לדעת שביטול האיסורים המרסנים שכונן אלוהים, פירושו קבלת עולו של האכזר ברודנים. כשחוקי הצדק מתבטלים נסללת הדרך לשר הרוע לכונן את שלטונו עלי אדמות. בכל מקום שבו מואסים במצוות ה’ חדל החטא להיחשב כחטא, ואיש אינו נכסף לצעוד בדרך הישר. אלה המסרבים להיכנע לשלטונו של אלוהים, לא יצליחו לשלוט ברוחם ולרסן את עצמם. תורות השקר המשחיתות שלהם נוטעות רוח של מרי בליבם של הילדים ובני הנעורים, שמטבעם אינם סובלים משמעת ופיקוח; כתוצאה מכך, החברה כולה נגועה בהפקרות ובפריצות.
בזמן שההמונים לועגים לתמימותם של המאמינים המצייתים לחוקי האל, הם עצמם מתפתים בקלות לתורות השקר של השטן. הם מניחים לתאוותיהם למשול בליבם, ומבצעים את החטאים שהמיטו את עונשי ה’ על עובדי האלילים. אלה המלמדים את בני האדם לזלזל בחוקי ה’, זורעים מרי וקוצרים מרי. ברגע שהרסן של תורת ה’ יוסר לחלוטין, יזכו במהרה חוקי האדם לזלזול ולהתעלמות. משום שאלוהים אוסר על ביצוע הונאות, על תאוות בצע ועל שקרים, בני האדם מוכנים ומזומנים לרמוס את חוקיו, המשמשים כאבן נגף בדרך לשגשוגם. אך התוצאות של ביטול החוקים הללו יהיו מרות ובלתי צפויות, לפחות מבחינתם. אם החוק אינו מחייב, מדוע יחשוש האדם לחללו? רכושם של האזרחים כבר לא יהיה מוגן. אנשים יגזלו את רכוש שכניהם בכוח הזרוע, והאנשים החזקים ביותר יהפכו לבעלי הממון והשררה. החיים עצמם כבר לא יכובדו. ברית הנישואים לא תשמש עוד כמעוז קדוש המגן על המשפחה. בעל הממון יוכל, אם יעלה בחפצו, לקחת לעצמו את אשת שכנו בכוח הזרוע. הדיבר החמישי והדיבר הרביעי יחוללו. בנים לא יהססו לקפד את חיי הוריהם כדי למלא את תאוות הבצע אשר מושלות בליבם המושחת. העולם הנאור יתמלא בשודדים ורוצחים, והשלום, השלווה והאושר ייעלמו מן העולם. תורת השקר הפוטרת את האדם מציות לחוקי ה’, החלישה את החובה המוסרית ופתחה את הסכר לפשעים, חטאים ורשע. הפקרות, הוללות ושחיתות שוטפות את העולם כנחשול צונאמי אימתני. השטן אינו חדל מעבודתו בתוך המשפחה. דגליו מתנוססים אפילו מעל בתים משיחיים. קנאה, צרות עין, רוע, צביעות, ניכור, חיקוי, ריבים, בגידות והתמכרות לתאוות מושלים בכיפה. דומה שהדת, המבוססת על עיקרי האמונה ותורות רוחניות, האמורים לשמש כתשתית וכמסגרת לחברה, מתנודדת בחוסר יציבות על סף אובדנה. הפושעים השפלים ביותר שהושלכו לכלא בשל פשעיהם, זוכים למתנות ולתשומת לב המורעפים עליהם כאילו היו בעלי הישגים הראויים לכבוד. פשעיהם ואופיים זוכים לפרסום רב. העיתונות מפרסמת את פרטי הפרטים המתועבים והמקוממים של פשעיהם, ובכך מלמדת את הציבור את יסודות הפשע, ההונאה והרצח; והשטן, הוא צוהל וחוגג על הצלחת תוכניותיו השטניות. הפשיעה והשחיתות, נטילת החיים הזדונית, הפשע הגואה מכל סוג ומכל חומרה, כל אלה אמורים לעורר את כל יראי ה’ לברר מה ניתן לעשות כדי לעצור את גלי הרשע הגואים. בתי המשפט מלאים שחיתות. המנהיגים פועלים מתוך תאוות בצע ואהבת תענוגות. השכרות כה ערפלה את שכלם ואת חושיהם של אנשים רבים, עד שלשטן יש כמעט שליטה מלאה עליהם. המשפטנים, השופטים וחבר המושבעים, הם מושחתים, משוחדים ומותעים. שכרות, הוללות, תאווה, קנאה והונאה מכל סוג שהוא מאפיינים את השופטים. “וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד: כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת, וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא” (ישעיה, נ”ט 14). הרשע, העוון והעלטה הרוחנית, ששררו תחת ריבונותה של רומא, היו התוצאה הבלתי נמנעת של הדרך שבה רמסה את כתבי הקודש; אך היכן ניתן למצוא את הסיבה לכפירה הרווחת, למאיסת תורת ה’ ולשחיתות שפשה בעקבותיה, תחת הלהבה הבוהקת של אור הבשורה המאיר בדור של חירות דתית? כיום, כשנבצר מן השטן להמשיך לשלוט בעולם באמצעות הסתרת כתבי הקודש, הוא נוקט באמצעים אחרים כדי להשיג את אותה המטרה. הכחדת האמונה בכתבי הקודש משרתת את מטרתו בדיוק כמו השמדת כתבי הקודש עצמם. באמצעות החדרת האמונה שתורת ה’ אינה מחייבת עוד, מצליח השטן לגרום לבני האדם לחלל את התורה כאילו היו בורים לחלוטין ואינם מודעים כלל לחוקיה. עתה, בדורות האחרונים, הוא פועל באמצעות הכנסייה כדי לקדם את מטרותיו. מוסדות הדת והארגונים הדתיים בימינו מסרבים לשמוע את האמיתות המפורשות, הלא-פופולריות, שמלמדים כתבי הקודש, ומתוך מלחמתם בהן, הם מאמצים פרשנויות ועמדות הזורעות ומפיצות זרעי ספקנות. מתוך דבקות בתורות השקר של הכנסייה הקתולית על אלמותיות האדם, על הימצאותו בהכרה בשעת המוות ועל הישארות הנפש, הם מואסים במגן היחיד כנגד הטעיות הספיריטואליזם. הדוקטרינה על עינוי נצחי בגיהינום גרמה לאנשים רבים לפקפק בכתבי הקודש. כאשר מדרבנים את בני האדם לקיים את הדיבר הרביעי, הם מתחילים לשמור את קדושת השבת; ואולם, מורי הדת הפופולריים מכריזים כי תורת ה’ אינה מחייבת עוד, ובכך הם פוטרים את בני האדם מחובה שאינה לרוחם. הם מואסים הן בתורת ה’ והן בשבת. ככל שמתפשטת הרפורמה על שמירת השבת, מאיסה זו של התורה הקדושה כדי להימנע מקיום הדיבר הרביעי תהיה כמעט נחלת העולם כולו. תורותיהם של מורי וראשי הדת פתחו את הדלת לכפירה, לספיריטואליזם ולבוז לתורת ה’ הקדושה, ולכן מנהיגים אלה נושאים באחריות הכבדה על חטאי העולם הנוצרי. אך דווקא הם טוענים כי השחיתות הגואה בעולם הנוצרי נובעת בעיקר מחילול “השבת הנוצרית” כביכול, וכי אכיפת שמירת יום א’ תשפר משמעותית את המצב המוסרי בחברה. טענה זו נשמעת במיוחד באמריקה, שבה הדוקטרינה בקשר לשבת האמיתית זוכה לתפוצה נרחבת. כאן, מלאכת הריסון והמתינות, אחת הרפורמות העיקריות והחשובות ביותר, מזוהה לפעמים עם התנועה הדוגלת ביום א’, שחסידיה מציגים את עצמם כמי שפועלים למען רווחת וטובת החברה; אלה המסרבים להצטרף אליהם מוקעים כאויבי מלאכת הריסון ותיקון הדת. אך העובדה שתנועה שתכליתה השרשת טעות מזוהה עם מלאכה שהיא כשלעצמה טובה ומועילה, אינה טענה המחזקת ומאששת את הטעות. ביכולתנו להסתיר רעל בתוך מזון בריא, אך אין בכוחנו לשנות את טיבו של הרעל. אדרבה, הוא הופך את המזון מסוכן יותר, שכן רוב הסיכויים שהוא ייאכל מבלי שהסועד יבחין בו. אחת מתחבולותיו של השטן היא לערבב את השקר בשמץ של אמת, וזאת כדי להכשירו ולעשותו סביר ומתקבל על הדעת.
מנהיגי התנועה הדוגלת בשמירת יום א’ ממליצים אולי על רפורמות שהעם זקוק להן, על עיקרי אמונה העולים בקנה אחד עם כתבי הקודש, אך בעת ובעונה אחת יש בהם דרישה המנוגדת לתורת ה’, ולכן משרתי ה’ אינם יכולים לצדד בהם ולהצטרף אליהם. דבר לא יוכל להצדיקם על כך שהם מבטלים את חוקי ה’ למען תורת אנשים מלומדה. השטן משתמש בשתי תורות שקר כבירות אלה – הישארות הנפש וקדושת יום א’ – כדי להוליך שולל את בני האדם. בעוד שתורת השקר הראשונה מהווה את תשתית הספיריטואליזם, השנייה יוצרת קשר של אהדה וחיבה עם הכנסייה ברומא. הפרוטסטנטים בארצות הברית יהיו הראשונים שיושיטו את ידיהם מעל התהום כדי לאחוז בידה של תורת הספיריטואליזם; הם ישלחו את ידיהם מעל התהום העמוקה כדי ללחוץ ידיים בחמימות עם הכנסייה השלטת ברומא; בהשפעת האיחוד המשולש הזה, ארצות הברית תלך בדרכה של רומא ותרמוס ברגל גסה את עיקרי האמונה והמוסר. ככל שהספיריטואליזם מחקה ביתר שאת את הנצרות הרשמית של ימינו, הוא צובר כוח רב יותר כדי להוליך שולל וללכוד נשמות ברשתו. השטן עצמו משנה את עורו ולובש דמות מודרנית יותר. הוא יופיע בדמותו של מלאך אור. באמצעות תורת הספיריטואליזם יתחוללו ניסים, חולים יירפאו ויתחוללו מופתים ונפלאות רבים שלא ניתן יהיה להתכחש להם. וכאשר הרוחות הרעות יכריזו על אמונתן בכתבי הקודש, ויחלקו כבוד למוסדות הדת, מלאכתן ופועלן יתקבלו כהתגלות גבורת ה’. כיום קשה לזהות את קו ההפרדה המבדיל בין המשיחיים לכופרים. חברי כנסייה האוהבים את מה שהעולם אוהב מוכנים ומזומנים לחבור לכופרים; השטן נחוש בדעתו לאחד ביניהם ולצרף את כולם לשורות הספיריטואליזם, ובכך לחזק את תכליתו. הקתולים, המתרברבים בניסים כאות ודאי המעיד על היותם הכנסייה האמיתית, ילכו שולל בקלות אחרי הכוח הזה המחולל ניסים ומופתים; גם הפרוטסטנטים, לאחר שהסירו את שריון האמת, ילכו שולל אחר הטעיותיו. קתולים, פרוטסטנטים ואוהבי העולם הזה יקבלו באותה להיטות את יראת השמיים למראית עין, שאין בה שום תוקף ועוצמה, ויראו באיחוד זה תנועה ענקית שתכליתה להמיר את דתו של העולם ולקרב את ביאת האלף הבא המיוחל. באמצעות הספיריטואליזם מופיע השטן כמיטיבה של האנושות, כרופא חולים וכמי שמציג שיטה דתית חדשה ונעלה יותר; אך בעת ובעונה אחת, הוא פועל להשמדת האנושות. פיתוייו מובילים את ההמונים לשמד. הפקרות ושכרות מושלות בשכל הישר, ותאוות, התמכרויות, סכסוכים ושפיכות דמים באים בעקבותיהן. השטן אוהב לחרחר ריב ושש על מלחמות, שכן המלחמה מעוררת את התאוות הרעות והשפלות ביותר של הנשמה, ואז שולחת לגיהינום את קורבנותיה הספוגים בדם ורשע. תכליתו היא להסית את הארצות להילחם זו בזו, שכן כך עולה בידו להסיט את מחשבתם של בני האדם ממלאכת ההכנה כדי שיוכלו להימצא זכאים ביום הדין של ה’. השטן פועל גם דרך איתני הטבע כדי לאסוף לאסמו את קציר הנשמות הלא-מוכנות. הוא למד את הסודות ממעבדות הטבע, והוא משתמש בכל כוחותיו כדי לשלוט באיתני הטבע ככל שמתיר לו אלוהים. כאשר ה’ התיר לשטן לייסר את איוב, כמה מהר איבד איוב את עדריו, משרתיו, בתיו, בניו ובנותיו – צרה רדפה צרה. אלוהים הוא זה שמגונן על יצירי כפיו ומקיף אותם בגדר המגנה עליהם מכוחו של המשחית. ואולם, העולם הנוצרי הפגין בוז כלפי תורת ה’, וה’ יעשה בדיוק את אשר הכריז – הוא יסיר את ברכותיו מן האדמה ויסיר את ידו המגוננת מאלה שמרדו בתורתו ולימדו את בני האדם לנהוג כך או כפו עליהם לנהוג כך. השטן שולט בכל בני האדם שאינם נמצאים תחת השגחת אלוהים באופן מיוחד. הוא יעניק חסד ושגשוג לחלק מהם כדי לקדם את מטרותיו, וימיט צרות על אחרים, והוא ויגרום לבני האדם להאמין שאלוהים הוא זה שמייסרם. בזמן שיופיע לפני בני האדם כרופא דגול שבכוחו לרפא את כל מחלותיהם, הוא ימיט צרה אחר צרה, אסון אחר אסון, עד שהערים הגדולות יושמדו וייהרסו כליל. אפילו ברגע זה הוא ממשיך לזרוע הרס וחורבן. בתאונות ובאסונות המתרחשים בים וביבשה, בשריפות ובדליקות הענקיות המשתוללות במקומות שונים ברחבי העולם, בסופות הטורנדו העזות, בסופות הברד הכבדות, בסערות הציקלון, בנחשולי הצונאמי וברעידות האדמה המתחוללים בעולם – בכל מקום ובאלפי צורות מפעיל השטן את כוחו. הוא סוחף את הקציר וזורע בעקבותיו בצורת, רעב והרס. הוא מזהם את האוויר בחיידקים קטלניים, ואלפי בני אדם מתים במגיפות. מכות ומפגעים אלה יהיו יותר ויותר תכופים, יותר ויותר הרי אסון. שמד יהיה מנת חלקם של בני האדם ובעלי החיים כאחד. “אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ… אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ; כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, חָלְפוּ חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם” (ישעיה, כ”ד 4, 5). ואז, המתעה הכביר ישכנע את בני האדם להאמין שמשרתי האלוהים הם הגורם לכל הרעות והצרות הללו. הקבוצה שסר חינה בעיני ה’ תאשים בכל צרותיה את אלה שמצייתים לתורת ה’ ומהווים תוכחה חיה נצחית לחוטאים. יוכרז כי מי שמחללים את השבת הנחגגת ביום א’, פוגעים באלוהים ומבצעים חטא שימיט על הציבור אסונות שלא ייפסקו, עד ששמירת יום א’ תיאכף בקפדנות. בנוסף, יוכרז כי אלה הדוגלים בדיבר הרביעי, ובכך פוגעים בכבוד שניתן ליום א’, הם עושי צרות המונעים מעצמם את חסד האל ואת שגשוגם עלי אדמות. בדרך זו, הטענה שהושמעה נגד משרת ה’ בימי קדם תישמע שוב, וזאת על סמך סיבות דומות. “וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: ‘הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?’ וַיֹּאמֶר: ‘לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהוָה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים'” (מלכים א’, י”ח 17, 18). כשזעמם של בני האדם יגבר בשל עלילות שווא, הם ינהגו בשליחי ה’ בדרך הדומה לזו שבה ישראל הכופרת נהגה באליהו. הכוח לחולל ניסים, שהופגן באמצעות הספיריטואליזם, יקסום לאנשים שבחרו לציית לאלוהים ולא לבני אדם. בתקשור עם הרוחות יכריזו הרוחות שאלוהים שלח אותן לשכנע את המתנגדים ליום א’ בטעותם, ויאששו את הטענה שיש לציית לחוקי המדינה כחוקים שכונן האל. הן יקוננו על הרשע הרב הפושה בעולם, ויאששו את דבריהם של מורי הדת, הטוענים כי הידרדרות המוסר נובעת מחילול יום א’. גדול יהיה הזעם שיופנה לכל מי שיסרב לקבל את דבריהן. המדיניות שבה נוקט השטן בעימות הסופי הזה עם חסידי ה’, זהה לזו שהוא השתמש בה בראשית העימות הגדול בשמים. הוא התיימר לקדם את יציבות שלטונו של האל, בשעה שבסתר עשה כל מאמץ כדי לחתור תחתיו ולהפילו. הוא האשים את המלאכים הנאמנים במלאכה שהוא עצמו ניסה לבצע. אותה מדיניות של הולכת שולל מסמנת את תולדות הכנסייה הקתולית. כנסייה זו מתיימרת לפעול כנציגת השמיים, בזמן שהיא מבקשת לרומם את עצמה מעל אלוהים ולשנות את תורתו. תחת חוקת רומא, כל מי שמת בשל דבקותו בבשורה הוקע כרשע; נטען שאנשים אלה עשו יד אחת עם השטן, ונעשה כל מאמץ כדי למצוא בהם דופי ולהטיל בהם רפש, וזאת כדי שייראו בעיני בני האדם, ואפילו בעיני עצמם, כגדולי הפושעים. כך יהיה מעתה ואילך.
בזמן שהשטן מבקש להשמיד את אלה המכבדים את תורת ה’, הוא יגרום לבני האדם להאשימם בחילול התורה, בזלזול באלוהים ובהמטת צרות ואסונות על העולם. אלוהים לעולם אינו כופה את רצונו על הרצון או המצפון; אך האמצעי הקבוע של השטן לשם השגת שליטה על אנשים שנבצר ממנו לפתותם, הוא כפייה באמצעות אלימות ואכזריות. באמצעות זריעת פחד או שימוש בכוח, הוא מנסה למשול במצפון ולגרום לקורבנו לחלוק לו כבוד. כדי להשיג זאת, הוא פועל הן באמצעות רשויות הדת והן באמצעות הרשויות החילוניות, וגורם להם לאכוף את חוקי האדם בניגוד לחוקי ה’. שומרי השבת המקראית יוקעו כאויבי החוק והסדר, כשוברי הרסן המוסרי של החברה, אשר גורמים לאנרכיה ושחיתות וממיטים על העולם את עונשי ה’. נקיפות המצפון שלהם יוכרזו כעיקשות, כמרי וכבוז לרשות ולחוק. הם יואשמו בחוסר נאמנות לשלטון. כמרים המתכחשים לחובת הציות לתורת ה’, יציגו בדרשותיהם את החובה לציית לרשויות החילוניות כמי שנוסדו ביד ה’. בהיכלות המחוקקים ובבתי המשפט יוצגו אנשים הדבקים בדיברות התורה באור מוטעה, והם יואשמו ויורשעו. דבריהם יוצגו באור כוזב, ומניעיהם יפורשו שלא כהלכה. כשהכנסיות הפרוטסטנטיות ימאסו בטיעונים המפורשים מכתבי הקודש, המצדדים בתורת ה’, הן תשתוקקנה להשתיק את בני האדם שאין בכוחן להצמית את אמונתם באמצעות כתבי הקודש. הן עצמן עיוורות לעובדה שהן מאמצות דרך חדשה שתוביל לרדיפת האנשים שמסרבים ביודעין לעשות את מה שהעולם הנוצרי עושה, ולהכיר בטענות המאששות את השבת שכוננה האפיפיורות. נכבדי הכנסייה והמדינה יעשו יד אחת כדי לשחד, לשכנע או לכפות על כל האזרחים מכל המעמדות לכבד את יום א’. בהעדר סמכות אלוהית יחוקקו חוקים המעודדים דיכוי. שחיתות פוליטית הורסת את אהבת הצדק ואת הכבוד לאמת; אפילו בארצות הברית החופשית, מושלים ומחוקקים המבקשים לשאת חן בעיני הציבור ייכנעו לדרישה הרווחת לחוקק חוק שיאכוף את שמירת יום א’. חירות המצפון שעלתה במחיר כה כבד, לא תכובד עוד. בעימות הממשמש ובא אנו נחזה באירועים שיגשימו את דברי הנביא: “קָצַף הַתַּנִּין עַל הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁאָר זַרְעָהּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים וְלָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ” (ההתגלות, י”ב 17).
