בתוך זמן קצר, אפוטרופסיו החדשים גילו לחרדתם כי נזירים אחדים הכריזו כי הם המירו את דתם הקתולית לפרוטסטנטית. טאוזן העביר לרעיו את הידע על האמת דרך סורגי ובריחי תאו. אילו היו אבות האמונה בדנמרק בקיאים ברזי התוכנית של הכנסייה להתמודדות עם כפירה, קולו של טאוזן לא היה נשמע שוב לעולם. אך במקום לשלוח אותו אלי קבר בצינוק תת-קרקעי, אי שם, הם גרשוהו מן המנזר. עתה הם היו חסרי אונים. צו מלכותי שזה עתה הונפק הציע הגנה למורי התורה החדשה. טאוזן החל להטיף. הכנסיות פתחו את שעריהן בפניו, ואנשים נהרו אליהן כדי לשמוע אותו. גם מבשרים אחרים הטיפו את דבר ה’. הברית החדשה שתורגמה לדנית זכתה לתפוצה נרחבת. מאמציהם של הקתולים להצמית את המלאכה הביאו דווקא להרחבתה, ובתוך זמן קצר הכריזה דנמרק על קבלתה את האמונה המתוקנת.
גם בשוודיה, בחורים ששתו מן המעיין של ויטנברג נשאו את מי החיים אל בני מולדתם. שני מנהיגי הרפורמציה בשוודיה, אולף ולורנטיאוס פטרי, בניו של נפח מאורברו, למדו אצל לותר ומלנכתון, ולימדו בשקדנות את האמיתות שלמדו מהם. בדומה למתקן הדת הדגול, אולף עורר את בני האדם בעזרת להטו, התלהבותו ורהיטותו, בעוד שבדומה למלנכתון, היה לורנטיאוס איש ספר מהורהר ושלו. שניהם היו יראי שמיים, בעלי הישגים תיאולוגיים מרשימים, וניחנו באומץ בקידום האמת. ההתנגדות מצד הקתולים הגיעה במהרה. הנזירים הקתולים שלהבו את יצריהם של אנשים בורים בעלי אמונות טפלות; אולף פטרי הותקף לפעמים בידי האספסוף, ובכמה מקרים הצליח בקושי להימלט ולהציל את חייו. אולם, מתקני דת אלה זכו לאהדתו ולהגנתו של המלך. תחת שלטון הכנסייה הקתולית חי העם בדלות ובמחסור ודוכא עד עפר. כתבי הקודש לא נמצאו ברשותם של בני העם. הדת שדבקו בה הייתה אך ורק דת של מועדים, אותות, פולחנים וטקסים, שלא העניקה לנשמה שום אור ושום תובנות. על כן הם חזרו לאמונות הטפלות ולמנהגי האלילות של אבותיהם עובדי האלילים. האומה נחלקה לקבוצות יריבות, שהמאבקים והריבים התמידיים ביניהן הגבירו את אומללות העם כולו. המלך החליט לערוך תיקון במדינה ובכנסייה, וקיבל בברכה עוזרים מוכשרים שיסייעו לו להילחם בכנסייה הקתולית. בנוכחות המלך ונכבדי שוודיה הגן אולף פטרי בכישרון רב על תורות האמונה המתוקנת מול הלוחמים הקתולים. הוא הכריז כי יש לקבל את התורות של אבות הכנסייה אך ורק אם הן עולות בקנה אחד עם כתבי הקודש; שעיקרי האמונה מוצגים בכתבי הקודש באופן ברור ופשוט, וזאת כדי שכל בני האדם יוכלו להבינם. המשיח אמר: “תּוֹרָתִי אֵינָהּ שֶׁלִּי כִּי אִם שֶׁל שׁוֹלְחִי” (יוחנן, ז’ 16). שאול השליח הכריז שאם הוא יבשר “בְּשׂוֹרָה שׁוֹנָה מִזּוֹ” שקיבל, “חֵרֶם יִהְיֶה!” (גלט’, א’ 8). מתקן הדת אמר: “לפיכך, כיצד מתיימרים אנשים לאכוף דוגמות להנאתם ולכפות אותן כעיקרי אמונה החיוניים לגאולה?” הוא הראה שלחוקי הכנסייה אין כל תוקף כאשר הם סותרים את מצוות ה’, ודגל בעיקרון הפרוטסטנטי הנשגב שעל פיו: “כתבי הקודש, ורק כתבי הקודש,” הם חוק האמונה והנוהג. תחרות זו, על אף שנערכה על בימה עמומה יחסית, “מראה לנו את טיבם של אותם אנשים מן השורה, ששירתו בצבא מתקני הדת. כשאנו ממקדים את תשומת ליבנו במרכזים מזהירים כמו ויטנברג וציריך, ובשמות מפורסמים כמו לותר ומלאנכתון, צווינגלי ואוקולמפדיוס, אנו עלולים לחשוב שאלה היו מנהיגי התנועה, ואילו הכפופים להם לא דמו להם. ובכן, כשאנו שבים לאולם התיאטרון המעומעם בשוודיה, ולשמות הלא-מפורסמים של אולף ולאורנטיוס פטרי – ועוברים מן המורים לתלמידים – מה אנו מוצאים? איננו מוצאים אנשים בורים, כיתתיים וקולניים, הששים להתווכח ולהתנצח – אדרבה, אנו רואים אנשים שהתעמקו בדבר ה’ והם מיומנים בשימוש בתחמושת ובכלי הנשק שכתבי הקודש מספקים להם. אנו רואים תיאולוגים ומלומדים שנחלו ניצחון בקלי קלות על הפלפלנים גונבי הדעת של מוסדות הלימוד ועל נכבדי הכנסייה.” כתוצאה ממחלוקת זו קיבל מלך שוודיה את האמונה הפרוטסטנטית, וזמן קצר לאחר מכן הכריזה המועצה הלאומית על תמיכתה בה. הברית החדשה תורגמה בידי אולף פטרי לשוודית, ולבקשת המלך, שני האחים לקחו על עצמם את תרגום התנ”ך לשוודית. וכך, בפעם הראשונה קיבלו אזרחי שוודיה את דבר ה’ בשפת אמם.
המועצה הלאומית הורתה שברחבי הממלכה יפרשו כמרים את כתבי הקודש וילדי בתי הספר ילמדו לקרוא את כתבי הקודש.
באיטיות אך בהתמדה גורש החושך של הבורות והאמונות הטפלות שירד על האומה, והאור המבורך של הבשורה הפציע עליה. האומה, שהשתחררה מכבלי השעבוד הקתולי, השיגה עוצמה וגדולה שלא ידעה מעולם. שוודיה הפכה לאחד ממעוזי הפרוטסטנטיות. מאה שנה מאוחר יותר, בשעת סכנה גדולה ביותר, אומה זו, שעד כה הייתה קטנה וחלשה, המדינה היחידה באירופה שהעזה להושיט יד מסייעת – חשה להצלתה של גרמניה במהלך המאבקים הנוראים של מלחמת שלושים השנים. דומה שכל צפון אירופה יינתן שוב תחת שלטונה העריץ של רומא. היו אלה צבאותיה של שוודיה שאפשרו לגרמניה לדכא את גל ההצלחה הגואה של הכנסייה הקתולית, לגלות סובלנות לפרוטסטנטים – חסידי קלווין וחסידי לותר כאחד – ולהשיב על כנם את חירות המצפון וחופש הדת לארצות שקיבלו את הרפורמציה.
פרק י”ד
מתקני דת אנגליים בתקופה מאוחרת יותר
בזמן שלותר פתח את כתבי הקודש הסגורים בפני העם הגרמני, טינדייל הונע בידי רוח הקודש לעשות זאת באנגליה. תרגום ויקליף של כתבי הקודש תורגם מן הטקסט הלטיני, שהכיל טעויות רבות. תרגום זה לא ראה אור מעולם, ומכיוון שעלות העתקת כתבי היד הייתה גבוהה מאוד, רק קומץ אנשים מקרב האצולה או בעלי הממון יכלו להשיגו; זאת ועוד, משום שהכנסייה החרימה את התרגום ואסרה על הפצתו, תפוצתו הייתה מצומצמת למדיי. ב-1516, שנה לפני שפורסמו ההשגות של לותר, פרסם אירסמוס את התרגום היווני והלטיני שלו לברית החדשה. עתה, לראשונה, ראה דבר ה’ אור בשפת המקור. בתרגום זה תוקנו רבות מן הטעויות הקודמות, ומשמעות הכתוב הובהרה ביתר שאת. בזכותו, רבים מן המעמדות המשכילים רכשו ידע מדויק יותר של האמת, ומלאכת תיקון הדת קיבלה תנופה חדשה. אולם, לפשוטי העם עדיין לא הייתה גישה רבה לדבר ה’. טינדייל עמד להשלים את מלאכתו של ויקליף בכך שיעניק את כתבי הקודש לבני ארצו. כתלמיד שקדן שחיפש את האמת בלהיטות, הוא קיבל את הבשורה מן התרגום היווני של הברית החדשה של אירסמוס. הוא הטיף ללא חת את אמונותיו, ודחק בשומעיו לבחון את כל הדוקטרינות לאור כתבי הקודש. בתגובה לטענתם של הקתולים, שהכנסייה היא זו שנתנה את כתבי הקודש ורק היא יכולה לפרשם, אמר טינדייל: “יודעים אתם מי לימד את הנשרים לאתר את טרפם? אותו אלוהים מלמד את בניו הרעבים למצוא את אביהם שבשמיים בדברו. לא רק שלא נתתם לנו את כתבי הקודש, אלא שבמו ידיכם הסתרתם אותם מפנינו; במו ידיכם שרפתם על המוקד את אלה שלימדו אותם; ואילו יכולתם, הייתם שורפים את כתבי הקודש עצמם.” דרשותיו של טינדייל עוררו עניין רב. בזכותן, רבים קיבלו את האמת. אך הכמרים עמדו על המשמר, וברגע שהוא עזב את שדה הבישור, הם עשו כל מאמץ כדי לחבל במלאכתו באמצעות איומים, הולכת שולל ופרשנויות מוטעות. לרוב, הם נחלו הצלחה. “אבוי!” הכריז טינדייל, “מה ניתן לעשות? כאשר אני זורע במקום אחד, האויב פושט על השדה שזה עתה עזבתי, ועושה בו שמות. איני יכול להיות בכל מקום. הו! אילו למשיחיים היה את כתבי הקודש בלשונם, הם היו יכולים לגבור על גונבי הדעת הללו. ללא כתבי הקודש אי אפשר לבנות ולבסס את ההדיוטות באמת האלוהית.” מטרה חדשה פיעמה כעת בליבו. הוא אמר: “מזמורי התהילים נשמעו בהיכל ה’ בשפתה של ישראל; האם הבשורה אינה אמורה להישמע בקרבנו בשפה האנגלית?… האם הכנסייה זקוקה לפחות אור בצוהרי היום מאשר בשעה שבה השחר מפציע?… המשיחיים חייבים לקרוא את הברית החדשה בשפת אמם.” המלומדים ומורי הכנסייה היו חלוקים בדעותיהם. בני האדם יכולים להגיע אל האמת רק בעזרת כתבי הקודש. “אחד אוחז בדוקטרינה מסוימת, אחר גורס כי… כל אחד מן המחברים הללו סותר את רעהו. כיצד נוכל לדעת מי מהם דובר אמת ומי דובר שקר?… כיצד?… אכן, באמצעות דבר ה’.” זמן קצר לאחר מכן, מלומד קתולי התווכח איתו והכריז: “מוטב לנו בלעדי תורת ה’ מאשר בלעדי תורת האפיפיור.” טינדייל השיב: “אני קורא תגר על האפיפיור ועל כל תורותיו. ואם אלוהים יחוס על חיי, לא ירחק היום שבו אגרום לנער החורש בשדות להיות בקי יותר בכתבי הקודש ממך.” המטרה שפיעמה בליבו, דהיינו, לתת לעם את כתבי הקודש בשפתו, אוששה כעת, והוא החל מיד בביצוע המלאכה. משום שנאלץ להימלט מביתו עקב רדיפות, הוא נסע ללונדון, ובמשך זמן מה עשה את מלאכתו ללא הפרעה. ואולם, פעם נוספת נאלץ להימלט בשל אלימותם של הקתולים. דומה היה שכל אנגליה התנגדה לו וסגרה את שעריה בפניו, והוא החליט למצוא מחסה בגרמניה. כאן הוא החל להדפיס את הברית החדשה בשפה האנגלית. מלאכתו נעצרה פעמיים; אך כאשר נאסר עליו להדפיס בעיר אחת, הוא עבר לאחרת. לבסוף, הוא הגיע לוורמס, שבה, שנים ספורות קודם לכן, הגן לותר על הבשורה לפני המועצה. בעיר עתיקה זו חיו אנשים רבים שתמכו ברפורמציה, וטינדייל המשיך שם בעבודתו ללא כל הפרעה. שלושת אלפים עותקים של הברית החדשה הודפסו, ומהדורה נוספת עמדה לצאת באותה שנה. טינדייל המשיך בפועלו בלהט רב יותר ובהתמדה רבה יותר. חרף השמירה הקפדנית של הרשויות על נמליה של אנגליה, הגיע דבר ה’ בדרכים נסתרות ללונדון, ומשם הופץ לכל רחבי הארץ. הקתולים ניסו לעצור את הפצת האמת, אך לשווא. הבישוף של דורהאם רכש פעם ממוכר ספרי דת, שהיה ידידו של טינדייל, את כל המלאי של כתבי הקודש שהיה ברשותו, וזאת במטרה להשמידם; הוא הניח שהדבר יקשה מאוד על קידום מלאכת תיקון הדת. אך אדרבה, הכסף שהתקבל מן המכירה שימש לרכישת חומרי גלם להדפסת מהדורה חדשה משופרת, שאלמלא כן, לא הייתה רואה אור. כשטינדייל נעצר בשלב מאוחר יותר הובטחה לו חירותו בתנאי שיחשוף את שמותיהם של אלה שסייעו לו במימון הדפסת כתבי הקודש. הוא השיב לחוקריו כי הבישוף של דורהאם עשה מעל ומעבר מכל אדם אחר, שכן בזכות סכום הכסף הגבוה שהוא שילם בעבור הספרים התאפשר לו להמשיך לפעול במרץ ובאומץ. טינדייל נבגד ונמסר לידי אויביו, ובשלב מסוים היה כלוא במשך חודשים רבים. לבסוף, הוא העיד על אמונתו כשמת מות קדושים. אך כלי הנשק שהתחמש בהם אפשרו לחיילים אחרים של הבשורה להילחם לאורך כל הדורות, אפילו עד ימינו.
