“וּבְאוֹנוֹ, שָׂרָה אֶת אֱלֹהִים” (הושע, י”ב 4). באמצעות ענווה, חרטה וכניעה, בן תמותה חוטא ותועה זה גבר על הוד מלכותו – אלוהי השמיים. הוא נאחז ביד רועדת בהבטחות ה’, וליבו של האל הגדוש אהבה אינסופית לא יכול היה שלא לשעות לתחינתו של החוטא. כהוכחה לניצחונו של יעקב, וכעידוד לאחרים שילכו בעקבות המופת שלו, שונה שמו מן השם שהזכיר את חטאו לשם שהנציח את נצחונו. העובדה שיעקב גבר על ה’ הייתה הבטחה וערובה לכך שהוא יגבר על בני אדם. אל לו לחשוש עוד מן המפגש עם אחיו הזועם, שכן ה’ הוא מגינו. השטן האשים את יעקב לפני מלאכי ה’ וטען כי בידו הזכות להשמידו בשל חטאו; הוא הסית את עשיו לקום נגד אחיו ולצעוד לעברו; במהלך ליל המאבק הארוך של אבי האומה, השטן התאמץ לקבע בליבו את תחושת האשמה שלו, וזאת כדי לייאשו ולגרום לו להרפות מאחיזתו באלוהים. יעקב כמעט נואש, אך הוא ידע שללא עזרת שמיים, הוא ימות. הוא התחרט באמת ובתמים על חטאו הכבד, והתחנן לחסדי ה’. הוא לא ויתר על מטרתו, אלא נאחז ביתר שאת במלאך ה’ והציג את תחינתו בלהט, בדמע ובייסורים, עד שניצח. כשם שהשטן הסית את עשיו לצאת לקראת יעקב כדי לתקוף אותו, כך הוא יסית את הרשעים להשמיד את חסידי ה’ בעת הצרה הגדולה. כשם שהוא האשים את יעקב, כך הוא יאשים את חסידי ה’. בעיני השטן, יושבי תבל הם נתיניו. אך ישנה קבוצה קטנה של שומרי מצוות ה’ אשר מתנגדים לריבונותו. אילו יעלה בידו למחותם מעל פני האדמה, ניצחונו יהיה מושלם. הוא רואה שמלאכי ה’ אופפים אותם ומגנים עליהם, והוא מסיק שחטאיהם נסלחו להם. אך הוא אינו יודע שגורלם נגזר בהיכל ה’ בשמיים. הוא יודע במדויק את החטאים שהוא הדיח אותם לבצע. הוא מציג את חטאיהם לפני ה’ באור המסולף ביותר, ומתאר את החוטאים הללו כמי שאינם ראויים, כמוהו, לחסדי האל. הוא מכריז כי ה’ בצדקו אינו יכול למחול על חטאיהם, ועם זאת להשמיד אותו ואת מלאכיו. הוא תובע את חסידי ה’ לרשותו כקורבנותיו, ודורש שיינתנו בידיו כדי שיוכל להשמידם. כאשר הוא מאשים את חסידי ה’ בחטאיהם, מתיר לו ה’ לנסותם בכל כוחו. ביטחונם באלוהים, אמונתם וחוסנם הרוחני ייבחנו במבחנים הקשים ביותר. כאשר הם יסקרו את עברם יצנחו ליבותיהם ותקוותיהם בקרבם, שכן הם יוכלו למצוא רק מעט טוב בכל ימי חייהם. הם מודעים היטב לחולשתם ולאפסיותם. השטן מנסה להפחידם באמצעות המחשבה שהם אבודים ושהכתם של טומאתם לא ייעלם לעולם. הוא מקווה למוטט את אמונתם, להדיחם לפיתויו ולגרום להם להפר את נאמנותם לאלוהים. על אף שחסידי ה’ יהיו מוקפים אויבים שיהיו נחושים להשמידם, ייסוריהם לא ינבעו מפחד מרדיפות בשל דבקותם באמת; הם יחששו שמא בשל חטא שלא התחרטו עליו או פגם כלשהו בעצמם, הם לא יזכו להיווכח בהתגשמות הבטחת המושיע, אשר אמר: “אֶשְׁמֹר אוֹתְךָ מִשְּׁעַת הַנִּסָּיוֹן הָעֲתִידָה לָבוֹא עַל כָּל תֵּבֵל” (ההתגלות, ג’ 10). אילו יוכלו לאחוז בהבטחת המחילה, הם לא יירתעו מעינויים או ממוות; אך אילו יוכח שהם אינם ראויים, והם יאבדו את חייהם בשל מגרעות אופיים, הם יטילו קלון על שמו של אלוהים. הם ישמעו מכל עבר על מזימות בגידה וכפירה, ויראו במו עיניהם את מעשי המרי; בתוך תוכם תתעורר תשוקה עזה, כמיהה יוקדת של הנשמה, שהכפירה הכבירה תחדל ורשעות הרשעים תגיע לקיצה. אך כאשר הם יפצירו בה’ לעכב את מעשי המרי, הם יחושו מתוך האשמה עצמית עזה כי אין בכוחם להתנגד לגל הרשע הגואה ולעצרו. הם יידעו שהם עשו תמיד כמיטב כוחם ויכולותיהם במלאכת המשיח, שהם עשו חיל בפועלם והלכו והתעצמו, ולפיכך, לשטן ולכוחותיו יש פחות כוח עליהם, ולא יוכלו לגבור עליהם. הם ייסרו את נפשותיהם לפני ה’, יזכירו לו את חרטתם על חטאיהם הרבים ויתחננו להבטחת המושיע: “יַחֲזֵק בְּמָעוּזִּי, יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם לִי; שָׁלוֹם יַעֲשֶׂה לִּי” (ישעיה, כ”ז 5). אמונתם לא תכזיבם גם כאשר תפילותיהם לא יזכו למענה מידי. גם בעת צרה, פחד גדול, אימה ומצוקה, הם לא יחדלו מתפילות הפגעה. הם יאחזו בגבורת ה’ כשם שיעקב נאחז בחוזקה במלאך ה’; נשמתם תכריז: “לֹא אֲשַׁלֵּחֲךָ, כִּי אִם בֵּרַכְתָּנִי!” אלמלא התחרט יעקב על חטאו בהשגת זכות הבכורה באמצעות הונאה, אלוהים לא היה שומע את תפילתו, ולא היה שומר על חייו ברוב חמלתו. לכן, בעת צרה, כאשר חסידי ה’ יזכרו בחטאים שלא התוודו והתחרטו עליהם, בעודם מתענים בייסורים וחרדות, הם יוצפו ברגשות קשים; תחושת ייאוש תשתלט עליהם ותצמית את אמונתם, וכבר לא יהיה להם את הביטחון להתחנן לה’ שיושיעם מצרתם. אך כאשר הם יכירו באמת ובתמים באפסיותם, לא יהיו להם שום חטאים כמוסים הזקוקים לחשיפה. חטאיהם נידונו במשפט ה’ ונמחקו; הם לא יוכלו לשוב ולהיזכר בהם. השטן גורם לאנשים רבים להאמין שאלוהים יתעלם מחוסר נאמנותם בעניינים פעוטים בחיים. אך ה’ הוכיח באמצעות הדרך שבה נהג ביעקב, שהוא לא יתיר ולא יסבול רוע בשום פנים ואופן. כל מי שמנסה לתרץ או להסתיר את חטאיו, ומניח להם להישאר חקוקים בספרי השמיים כחטאים שלא עברו חרטה ולא זכו במחילה – יובס בידי השטן. ככל שמעמדם של אנשים כאלה הוא רם יותר, ככל שתפקידם מכובד יותר, כך תהיה דרכם רעה יותר בעיני ה’, וניצחונו של אויבם הגדול יהיה ודאי יותר. אלה הדוחים את התכוננותם ליום ה’, לא יוכלו להתכונן בעת הצרה הגדולה או בכל מועד אחר שיבוא לאחר מכן. מצבם של כל האנשים הללו הוא חסר תקווה. האנשים שהתיימרו להיות משיחיים ויבואו לא מוכנים לעימות הנורא האחרון, יתוודו ברוב ייאושם על חטאיהם, ויתחרטו עליהם במילים יוקדות של יגון וצער בזמן שהרשעים ישמחו לאידם ויצהלו על מצוקתם.
וידויים כאלה דומים בטיבם לווידוייהם של עשיו ויהודה איש קריות. למעשה, אנשים המתוודים כך מקוננים על תוצאות החטא [כלומר, על העונש שיבוא בעקבותיו], ולא על האשמה הכרוכה בו. הם אינם חשים חרטה אמיתית, ואינם מתעבים את הרוע בכל ליבם ומאודם. הם מתוודים על חטאם מתוך פחד מעונש, אך בדומה לפרעה בעת העתיקה, הם ישובו למרוד באלוהי השמיים ברגע שיסיר את מכותיו.
קורותיו של יעקב מהוות אישוש לכך שאלוהים לא יפנה עורף לאנשים שהתפתו והודחו לחטא, אך שבו אליו וחזרו בתשובה בחרטה כנה. בעוד שהשטן מנסה להשמיד אנשים כאלה, אלוהים ישלח להם את מלאכיו כדי לנחמם ולשומרם בעיתות סכנה. מתקפותיו של השטן עזות ונחושות הן, הטעיותיו והונאותיו נוראות הן; אך עין ה’ נחה על חסידיו, ואוזנו הכרויה שומעת את זעקותיהם. צרתם כבירה ולהבות המוקד עומדות לכלותם, אך ה’, המזקק הכביר, יחלצם מן הכבשן כשהם מזוככים וטהורים כזהב טהור שזוקק באש. אהבתו של אלוהים לבניו בזמן שהם מתנסים בניסיון הקשה ביותר היא עזה וחומלת בדיוק כפי שהייתה בימים שבהם הם נהנו משגשוש, שלווה ואושר; אך הם חייבים לעבור את אש הכבשן. להבות האש חייבות לכלות את גשמיותם וחומריותם, וזאת כדי שצלם המשיח ישתקף בהם באופן מושלם. ימי הצרה, הצער והמצוקה העומדים לפנינו ידרשו מאיתנו אמונה חזקה שתוכל לשאת עייפות, עיכוב, רעב ומחסור – אמונה שלא תיחלש אפילו תחת ניסיונות קשים ביותר. תקופת מבחן ניתנת לכל בני האדם המתכוננים לעת הזו.
יעקב שרה עם מלאך ה’ משום שהתמיד בתחינותיו והיה נחוש לנצח. ניצחונו מהווה עדות ניצחת לכוחה של תפילה המפצירה באל ללא הרף. כל אלה שייאחזו בהבטחות ה’, כמו יעקב, ויפגינו להט, רצינות והתמדה כמוהו, ינחלו ניצחון והצלחה כמוהו. אך אלה הממאנים להתכחש ל”אני” שלהם, לשפוך את ליבם וצערם לפני ה’, להתפלל ממושכות ולבקש את ברכתו, לא ישיגוה.
מאבק באלוהים – כה מעטים הם האנשים שחוו זאת! כה מעטים הם אלה ששפכו את ליבם ונשמתם לפני ה’ בכמיהה כה עזה, עד שכל כוחות הנפש שלהם תשו. כשנחשולי הייאוש שאין מילים לתארם סוחפים את המתפלל, השוטח את תחינותיו לפני ה’, כה מעטים הם אלה שדבקים בהבטחות ה’ באמונה שלמה. מי שהם קטני אמונה כעת, נתונים בסכנה הגדולה ביותר ללכת שולל אחר הטעיותיו של השטן, לכופף את מצפונם ולאלצו לציית לצו השטן. גם כאשר הם עומדים בניסיון, הם יחושו מצוקה רבה יותר וייסורים גדולים יותר בשעת צרה, שכן מעולם לא עשו לעצמם הרגל לשים מבטחם באלוהים.
הם יאלצו ללמוד את לקחי האמונה שהם זנחו, תחת לחץ כבד ונורא של ייאוש וניסיונות לרפות את ידיהם. עלינו ללמוד להכיר את אלוהים כאן ועכשיו כאשר ניווכח בנאמנותו להבטחותיו. המלאכים מתעדים כל תפילה רצינית וכנה. מוטב שנוותר על הנאותינו האנוכיות, מאשר שנזניח את התייחדותנו עם אלוהים. הדלות הרבה ביותר וההתכחשות העצמית הגדולה ביותר טובות יותר כאשר ה’ מאששן, מאשר עושר, כבוד, חיי נוחות וקשרי ידידות שאנו חווים ללא אישורו וברכתו. עלינו להקדיש זמן לתפילה. אם נניח למחשבותינו להתמקד בהבלי העולם, ה’ עשוי לתת לנו פרק זמן נוסף בכך שיסיר מאיתנו את אלילי זהבנו, רכושנו, בתינו או אדמותינו הפוריות. הצעירים לא יתפתו לחטוא אילו יסרבו לסטות מדרך הישר, ויקפידו לצעוד בדרך שבה יוכלו לבקש את ברכת ה’. אילו השליחים הנושאים את האזהרה האחרונה אל העולם יתפללו ויבקשו את ברכת ה’, ולא באופן יבש, אדיש ועצל, אלא בלהט ובאמונה כפי שעשה יעקב, הם ימצאו מקומות רבים שבהם יוכלו לומר, כמו יעקב: “רָאִיתִי אֱלֹהִים פָּנִים אֶל פָּנִים, וַתִּנָּצֵל נַפְשִׁי” (בראשית, ל”ב 31). הם ייחשבו בעיני השמיים כשרים שבכוחם לגבור על אלוהים ובני אדם.
“וְהָיְתָה עֵת צָרָה אֲשֶׁר לֹא נִהְיְתָה” – עת הצרה הגדולה הזו ממשמשת ובאה עלינו במהרה. אנו נזדקק לחוויה שטרם חווינו, אשר רבים מאיתנו מתעצלים לרכוש. לפעמים, הצרה שמתרגשת עלינו גדולה יותר ממה שצפינו. אך אין זה המקרה לגבי המשבר העומד לפקוד אותנו. גם התיאור החי והברור ביותר לא יוכל להציג את גודל הניסיון הקשה שיבוא עלינו. בעת הצרה הגדולה, כל נשמה תחויב להתייצב לפני ה’. על אף שנוח, דניאל ואיוב התהלכו עלי אדמות, ה’ הבטיח: “חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי יְהוִה, אִם בֵּן, אִם בַּת, יַצִּילוּ: הֵמָּה בְצִדְקָתָם יַצִּילוּ נַפְשָׁם” (יחזקאל, י”ד 20). עתה, כשהכוהן הגדול העליון שלנו מכפר בעבורנו, עלינו להשתדל להיעשות כלילי השלמות כמו המשיח, ובעזרתו. מושיענו אפילו לא חטא במחשבה. השטן מחפש בלב האדם נקודת תורפה שדרכה יוכל להשיג דריסת רגל: תשוקה אסורה כלשהי שהאדם מטפח. כך יעלה בידי השטן להשתלט עליו באמצעות פיתויו. אך המשיח הכריז: “שַׂר הָעוֹלָם הַזֶּה הִנֵּה הוּא בָּא, וּבִי אֵין לוֹ מְאוּמָה” (יוחנן, י”ד 30). השטן לא מצא ערוות-דבר בבן האלוהים שתאפשר לו להביסו ולנחול ניצחון. המושיע קיים את כל מצוות אביו שבשמיים, והשטן לא מצא בחייו אף חטא שיכול היה להשתמש בו כדי לממש את זממו.
זה המצב שבו צריכים להימצא אלה שיחיו בימי צרה ומצוקה. עלינו להתנתק מן החטא בימי חיינו בעולם הזה באמצעות אמונה בדמו המכפר של המשיח. מושיענו היקר מזמיננו להצטרף אליו, למזג את חולשתנו עם גבורתו, את בערותנו עם חוכמתו, את אפסותנו עם מעלותיו. ההשגחה העליונה היא בית הספר שבו עלינו לרכוש את ענוות הרוח ונמיכות הרוח של ישוע. האדון אינו מציב בפנינו את הדרך הקלה והנעימה שבה נשמח לבחור, אלא את המטרות האמיתיות של החיים. הדבר תלוי בנו אם נשתף פעולה עם הנציגים והשליחים ששולח אלינו ה’ כדי לסייע לנו לעצב את אופיינו על פי המופת האלוהי. איש לא יוכל לדחות או להזניח את המלאכה הזו בלי להעמיד את נשמתו בסכנה הגדולה והמפחידה ביותר. יוחנן השליח שמע בחיזיון קול רם שהכריז בשמיים: “אוֹי לָאָרֶץ וְלַיָּם, כִּי יָרַד אֲלֵיכֶם הַשָּׂטָן בְּחֵמָה גְּדוֹלָה, בְּיָדְעוֹ כִּי קְצָרָה עִתּוֹ” (ההתגלות, י”ב 12). נוראים ומחרידים יהיו המחזות שיעוררו את ההכרזה הזו. זעמו של השטן הולך וגובר ככל שזמנו מתקצר ואוזל, ומלאכת ההטעיה וההרס שלו תגיע לשיאה בימי הצרה הגדולה.
