עתה מתרחש האירוע שנובא ובושר בטקס הקדוש האחרון של יום הכיפורים. כשהושלם שירותו של הכוהן הגדול בקודש הקודשים, וחטאי ישראל הוסרו מן ההיכל בזכות דם קורבן החטאת, הוצג השעיר לעזאזל החי לפני ה’; בנוכחות העדה כולה התוודה הכוהן הגדול על ראשו של השעיר לעזאזל “אֶת כָּל עֲוֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם; וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר” (ויקרא, ט”ז 21). בדומה, בתום מלאכת הכפרה בהיכל בשמיים, יונחו חטאיהם של חסידי ה’ על ראש השטן בנוכחות ה’, המלאכים הקדושים וצבאות הגאולים; השטן יוכרז כאשם בכל המעשים הרעים שהוא גרם להם לבצע. כשם שהשעיר לעזאזל נשלח למקום מבודד ולא מיושב במדבר, כך יישלח השטן לתבל השוממה שהפכה לישימון קודר ועגום. בעל ההתגלות חוזה את גירושו של השטן ואת התוהו ובוהו והשממה שישררו בעולם. הוא מכריז כי מצב זה ישרור במשך אלף שנים. לאחר תיאור ההתרחשויות שיקרו בעת שיבת המשיח והשמדת הרשעים, ממשיך הנביא בנבואתו: “רָאִיתִי מַלְאָךְ יוֹרֵד מִן הַשָּׁמַיִם וּבְיָדוֹ מַפְתֵּחַ הַתְּהוֹם וְשַׁרְשֶׁרֶת גְּדוֹלָה. הוּא תָּפַשׂ אֶת הַתַּנִּין, הַנָּחָשׁ הַקַּדְמוֹנִי אֲשֶׁר הוּא הַמַּלְשִׁין וְהַשָּׂטָן, וְקָשַׁר אוֹתוֹ לְאֶלֶף שָׁנִים. הִשְׁלִיךְ אוֹתוֹ אֶל הַתְּהוֹם וְסָגַר וְחָתַם עָלָיו כְּדֵי שֶׁלֹּא יַתְעֶה עוֹד אֶת הַגּוֹיִים עַד תֹּם אֶלֶף הַשָּׁנִים; אַחֲרֵי כֵן צָרִיךְ שֶׁיֻּתַּר לִזְמַן מְעַט” (ההתגלות, כ’ 3-1). “הַתְּהוֹם” שאליה יושלך השטן מייצגת את התבל השרויה בתוהו ובעלטה. ניתן לאשש זאת בעזרת פסוקים אחרים. על פי כתבי הקודש, מבראשית, “הָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם” (בראשית, א’ 2). המילה “תהום” מופיעה בשני הפסוקים שצוטטו לעיל. הנבואה מלמדת שהארץ תשוב, לפחות באופן חלקי, למצבה מקדמת דנה. הנביא ירמיהו, שחזה ביום הדין הגדול של ה’, מכריז: “רָאִיתִי אֶת הָאָרֶץ, וְהִנֵּה תֹהוּ וָבֹהוּ; וְאֶל הַשָּׁמַיִם, וְאֵין אוֹרָם. רָאִיתִי הֶהָרִים, וְהִנֵּה רֹעֲשִׁים; וְכָל הַגְּבָעוֹת הִתְקַלְקָלוּ. רָאִיתִי, וְהִנֵּה אֵין הָאָדָם; וְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם, נָדָדוּ. רָאִיתִי, וְהִנֵּה הַכַּרְמֶל הַמִּדְבָּר; וְכָל עָרָיו, נִתְּצוּ” (ירמיה, ד’ 27-23). כאן, בעולם הזה שהפך לישימון, ייקבע מעונם של השטן ומלאכיו הרעים לאלף שנים. כשהשטן יהיה מרותק לעולם הזה, הוא לא יוכל להגיע לעולמות אחרים כדי לפתות את אלה שלא חטאו מעולם ולהציק להם. מבחינה זו הוא כלוא, שכן לא נותרו בעולם בני אדם שיוכל לשלוט בהם. הוא חדל לחלוטין ממלאכת ההטעיה וההרס שהתענג עליה במשך דורות כה רבים. הנביא ישעיהו שחזה את מפלת השטן, מכריז: “אֵיךְ נָפַלְתָּ מִשָּׁמַיִם, הֵילֵל בֶּן שָׁחַר! נִגְדַּעְתָּ לָאָרֶץ, חוֹלֵשׁ עַל גּוֹיִם. וְאַתָּה אָמַרְתָּ בִלְבָבְךָ: ‘הַשָּׁמַיִם אֶעֱלֶה, מִמַּעַל לְכוֹכְבֵי אֵל אָרִים כִּסְאִי… אֶדַּמֶּה לְעֶלְיוֹן.’ אַךְ אֶל שְׁאוֹל תּוּרָד, אֶל יַרְכְּתֵי בוֹר. רֹאֶיךָ אֵלֶיךָ יַשְׁגִּיחוּ, אֵלֶיךָ יִתְבּוֹנָנוּ: ‘הֲזֶה הָאִישׁ מַרְגִּיז הָאָרֶץ, מַרְעִישׁ מַמְלָכוֹת, שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס, אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה?'” (ישעיה, י”ד 17-12). במשך ששת אלפים שנים, המרד שחולל השטן הרעיד את העולם. הוא “שָׂם תֵּבֵל כַּמִּדְבָּר, וְעָרָיו הָרָס.” “אֲסִירָיו לֹא פָתַח בָּיְתָה.” במשך ששת אלפי שנה, השטן כלא את חסידי ה’ בבית הכלא שלו, ואילו היה יכול, היה משאירם כאסיריו לנצח. אך המשיח שבר את כבליו ושחרר את אסיריו. אפילו הרשעים נמצאים עכשיו הרחק מהישג ידו של השטן; הוא ומלאכיו הרעים נותרו לבדם כדי לחשוב על מעשיהם ולהבין את השפעת הקללה שהמיט החטא על העולם. “כָּל מַלְכֵי גוֹיִם, כֻּלָּם, שָׁכְבוּ בְכָבוֹד, אִישׁ בְּבֵיתוֹ. וְאַתָּה הָשְׁלַכְתָּ מִקִּבְרְךָ, כְּנֵצֶר נִתְעָב… לֹא תֵחַד אִתָּם בִּקְבוּרָה, כִּי אַרְצְךָ שִׁחַתָּ, עַמְּךָ הָרָגְתָּ” (ישעיה, י”ד 20-18). במשך אלף שנים ינדוד השטן בעולם השומם כדי לחזות במו עיניו בתוצאות המרות של מריו ומלחמתו בתורת ה’. במשך תקופה זו יתעצמו סבלותיו. מאז שחטא לראשונה, חייו גדושי הפעילות לא הותירו לו זמן להגות, אך עתה, כשהוא משולל מכוחו, נגזר עליו להגות בפועלו מאז שמרד לראשונה בממשלת ה’ בשמיים, ולהמתין בחלחלה לגורל הנורא המצפה לו, כאשר יסבול בעבור כל הרעה שהוא חולל, ויוענש על החטאים שהוא גרם לביצועם. מאסרו של השטן ייסב לחסידי ה’ קורת רוח ושמחה. הנביא אומר: “וְהָיָה, בְּיוֹם הָנִיחַ יְהוָה לְךָ, מֵעָצְבְּךָ וּמִרָגְזֶךָ, וּמִן הָעֲבֹדָה הַקָּשָׁה, אֲשֶׁר עֻבַּד בָּךְ. וְנָשָׂאתָ הַמָּשָׁל הַזֶּה, עַל מֶלֶךְ בָּבֶל [המיוצג כאן בידי השטן] וְאָמָרְתָּ: ‘אֵיךְ שָׁבַת נֹגֵשׂ, שָׁבְתָה מַדְהֵבָה! שָׁבַר יְהוָה, מַטֵּה רְשָׁעִים, שֵׁבֶט מֹשְׁלִים. מַכֶּה עַמִּים בְּעֶבְרָה, מַכַּת בִּלְתִּי סָרָה; רֹדֶה בָאַף גּוֹיִם, מֻרְדָּף בְּלִי חָשָׂךְ'” (ישעיה, י”ד 6-3).
במהלך אלף השנים שיחלפו מן התחייה הראשונה עד לתחייה השנייה, ייערך משפטם של הרשעים. שאול השליח מצביע על משפט זה כעל אירוע שיבוא אחרי ביאת המשיח השנייה. הוא אומר: “לָכֵן, אַל תִּשְׁפְּטוּ דָּבָר בְּטֶרֶם עֵת, עַד כִּי יָבוֹא הָאָדוֹן, אֲשֶׁר גַּם יוֹצִיא לָאוֹר אֶת תַּעֲלוּמוֹת הַחֹשֶׁךְ וְגַם יְגַלֶּה אֶת מַחְשְׁבוֹת הַלֵּב” (קור”א, ד’ 5). דניאל מכריז כי כאשר “בָּא עַתִּיק יוֹמִין” הוא “דָן אֶת דִּינָם שֶׁל קְדוֹשֵׁי עֶלְיוֹן” (דניאל, ז’ 22). לאחר מכן ישפטו הקדושים את העולם. בעת ההיא, הצדיקים ימלכו כמלכים וכוהנים לה’. יוחנן אומר בספר ההתגלות: “רָאִיתִי כִּסְאוֹת; הִתְיַשְּׁבוּ עֲלֵיהֶם וּמִשְׁפָּט נִתַּן בְּיָדָם.” “כִּי יִהְיוּ כֹּהֲנִים לֵאלֹהִים וְלַמָּשִׁיחַ וְיִמְלְכוּ אִתּוֹ אֶלֶף שָׁנִים” (ההתגלות, כ’ 4, 6). בעת ההיא, כפי שניבא שאול השליח, “הַקְּדוֹשִׁים יִשְׁפְּטוּ אֶת הָעוֹלָם” (קור”א, ו’ 2, 3). הם ישפטו את הרשעים יחד עם המשיח, ישוו בין מעשיהם למצוות תורת ה’, וישפטו כל מקרה לגופו בהתאם למעשים שעשה האדם עלי אדמות. אז ייגזר דינם של הרשעים וייקצב עונשם בהתאם למעשיהם, ויירשם בספר המוות ליד שמותיהם.
גם השטן ומלאכיו הרעים יישפטו בידי המשיח וחסידיו. שאול השליח אומר: “הַאִם אֵינְכֶם יוֹדְעִים שֶׁהַקְּדוֹשִׁים יִשְׁפְּטוּ אֶת הָעוֹלָם?” (ההתגלות, כ’ 4, 6; קור”א, ו’ 2, 3). יהודה מכריז: “וְאֶת הַמַּלְאָכִים, אֲשֶׁר לֹא שָׁמְרוּ אֶת מַעֲמָדָם הָרָם, כִּי אִם עָזְבוּ אֶת מְעוֹנָם, שָׁמַר בְּכַבְלֵי עוֹלָם וּבַאֲפֵלָה לְמִשְׁפַּט הַיּוֹם הַגָּדוֹל” (איגרת יהודה, פס’ 6).
בתום אלף השנים תתרחש התחייה השנייה. הרשעים יקומו לתחייה ויתייצבו לפני ה’ לקראת ביצוע גזר הדין שנפסק נגדם, כנאמר: “לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט כָּתוּב.” אחרי שתיאר את תחיית הצדיקים אומר בעל ההתגלות: “שְׁאָר הַמֵּתִים לֹא חָיוּ עַד תֹּם אֶלֶף הַשָּׁנִים” (ההתגלות, כ’ 5). ישעיהו מכריז בקשר לרשעים: “וְאֻסְּפוּ אֲסֵפָה אַסִּיר עַל בּוֹר, וְסֻגְּרוּ עַל מַסְגֵּר; וּמֵרֹב יָמִים, יִפָּקֵדוּ” (ישעיה, כ”ד 22).
פרק מ”ב
תום העימות
בתום אלף השנים ישוב המשיח לעולם. הוא מלווה בצבאות הגאולים ובפמליית מלאכים. כאשר הוא יורד לארץ בכבוד, הוד והדר עצומים, הוא קורא לרשעים שמתו לקום לתחייה ולקבל את הדין שנגזר עליהם.
הם יוצאים מקברותיהם, צבא עצום ורב; מספרם כגרגירי החול על קרקעית הים. איזה הבדל חד בינם לבין המתים שקמו לתחייה בתחייה הראשונה! הצדיקים עוטים יופי ונעורים נצחיים, ואילו הרשעים נושאים על גופם את עקבות המחלות והמוות. כל העיניים בהמון העצום הזה נשואות אל-על, כדי לחזות בכבודו של בן האלוהים. פה אחד מכריזים צבאות הרשעים: “ברוך הבא בשם ה’!” לא אהבה למשיח מדרבנת אותם להכריז את הברכה הזאת; כוחה של האמת מאלץ את המילים הללו לצאת משפתותיהם החשוקות.
הרשעים יוצאים מן הקבר כשם שנטמנו בו; הם עדיין חדורים באותה שנאה למשיח, באותה רוח מרי. הם לא יקבלו תקופת מבחן נוספת שבה יוכלו לתקן את המשגים והעוולות שביצעו בימי חייהם. אילו תוארך תקופת המבחן, לא תהיה לכך שום תועלת. חיים שלמים עמוסי חטאים לא ריככו את ליבם. אילו זכו בתקופת מבחן נוספת, הם היו חיים ונוהגים בדיוק כפי שחיו ונהגו בתקופת המבחן ראשונה. דהיינו, בהתחמקות ממצוות ה’ ובהסתה למרד בה’.
המשיח יורד על פסגת הר הזיתים, שממנה, אחרי תחייתו, עלה לשמיים. כאן חזרו המלאכים על ההבטחה על שיבתו. הנביא מכריז: “וּבָא יְהוָה אֱלֹהַי, כָּל קְדֹשִׁים עִמָּךְ.” “וְעָמְדוּ רַגְלָיו בַּיּוֹם הַהוּא עַל הַר הַזֵּיתִים אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרוּשָׁלִַם, מִקֶּדֶם, וְנִבְקַע הַר הַזֵּיתִים… גֵּיא גְּדוֹלָה מְאֹד.” “וְהָיָה יְהוָה לְמֶלֶךְ עַל כָּל הָאָרֶץ; בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יְהוָה אֶחָד, וּשְׁמוֹ אֶחָד” (זכריה, י”ד 5, 4, 9).
כאשר ירושלים החדשה יורדת מן השמיים במלוא תפארתה וזוהרה, ונחה על האתר המיועד שטוהר והוכשר כדי לקבלה, המשיח, חסידיו והמלאכים נכנסים לעיר הקודש.
עתה נערך השטן לקרב הגדול האחרון על עליונות. בעודו משולל מכוחו ומנותק ממלאכת ההונאה שלו חש שר הרוע אומלל, עצוב ומדוכא. אך כאשר הרשעים קמים לתחייה מתעוררות תקוותיו, והוא נחוש בדעתו לא להפסיד בעימות הגדול. הוא יצעיד את כל צבאות האובדים תחת דגלו, וינסה לבצע את זממו באמצעותם. הרשעים הם אסירי השטן. בכך שמאסו במשיח, הם קיבלו על עצמם את עולו של מנהיג המרד. הם מוכנים ומזומנים לקבל את הצעותיו ולעשות את רצונו. ואולם, ברוב ערמומיותו, הוא אינו מזדהה בפניהם כשטן. הוא טוען שהוא השליט העליון בעל השליטה הבלעדית על העולם על פי דין, ושנחלתו נגזלה ממנו שלא כחוק. הוא מציג עצמו בפני נתיניו המרומים כגואל, ומבטיח להם שהוא חילצם מן הקבר והקימם לתחייה באמצעות גבורתו, ושהוא עומד להצילם מן השעבוד האכזר ביותר. עכשיו, אחרי שהמשיח הוסר מקרבם, מחולל השטן ניסים ומופתים כדי לאשש את טענותיו. הוא מציע לצאת בראשם כמצביא, לתקוף את מחנה הקדושים ולכבוש את עיר האלוהים. בצהלה שטנית, הוא מצביע לעבר אינספור רבבות הרשעים שקמו לתחייה, ומכריז כי כמצביאם יעלה בידו להביס את עיר האלוהים ולחמוס פעם נוספת את כיסאו ומלכותו. בקהל עצום זה נמצאים רבבות בני אדם מן הגזע שחי לפני המבול, שזכה לתוחלת חיים ארוכה. אלה אנשים גבוהי קומה ובעלי יכולות שכליות גבוהות ביותר, אשר נכנעו לשליטת המלאכים החוטאים, והקדישו את יכולותיהם, מיומנויותיהם והידע שרכשו כדי להאדיר את עצמם. אלה אנשים שעבודות האמנות הנפלאות שלהם גרמו לעולם להעריץ את גאונותם. אך אכזריותם והמצאותיהם השטניות טימאו את העולם, השחיתו את צלם האלוהים באנושות, וגרמו לה’ למחותם מעל פני האדמה.
בקהל העצום הזה ישנם מלכים ומצביאים שכבשו ארצות; גיבורים אמיצים שלא הובסו מעולם באף קרב; לוחמים גאים ושאפתניים שצעדיהם המתקרבים עוררו חיל ורעדה בקרב ממלכות. המוות לא שינה אותם כהוא-זה. בעודם יוצאים מקברותיהם, הם ממשיכים להגות במחשבות האחרונות שחלפו במוחם ברגע המוות. הם מונעים בידי אותה תשוקת כיבוש שמשלה בהם לפני מותם.
השטן נועץ במלאכיו, ולאחר מכן במלכים, בכובשים ובלוחמים העוצמתיים האלה. הם שוקלים את עוצמתם ומספרם, ומכריזים כי הצבא שנמצא בתוך עיר האלוהים קטן בהשוואה לצבאותיהם, ולכן יוכלו להביסו. הם פורשים את תוכניותיהם להשתלט על האוצרות והפאר של ירושלים החדשה. הכול מתחילים מיד להיערך לקרב. חרשים מיומנים בונים כלי מלחמה. מצביאים שזכו לתהילה בזכות ניצחונותיהם מארגנים את רבבות לוחמיהם במחלקות ופלוגות. לבסוף, ניתן האות להתקדם, והצבא העצום על רבבות לוחמיו יוצא לדרך – צבא כזה לא זומן מעולם בידי כובשי הארץ. מעולם, מאז שפרצה המלחמה הראשונה עלי אדמות, לא קם צבא שכלל כוחות מאוחדים מכל הדורות, כמו הצבא העצום הזה. השטן, המצביא והלוחם העוצמתי ביותר, מוביל את חיל החלוץ, ומלאכיו מאחדים את כוחותיהם ונערכים לקרב האחרון. חיל החלוץ של השטן מורכב ממלכים ולוחמים. המוני הלוחמים האחרים צועדים בעקבותיו במחלקות ופלוגות ענקיות, כל אחת תחת מצביאה. בתזמון צבאי מדויק, שורות הלוחמים הצפופות מתקדמות על פני האדמה המקוטעים והעקלקלים, אל עבר עיר האלוהים. בצו ישוע נסגרים שערי ירושלים החדשה, וצבאות השטן מכתרים את העיר ונערכים למתקפה.