העימות הגדול – יום 85

פרק  ל”ב  

מלכודות השטן 

העימות הגדול בין המשיח לשטן, שנערך מזה כששת אלפים שנה, עומד להסתיים; שר הרוע מגביר ומעצים את מאמציו לסכל את פועלו של המשיח למען בני האדם, וללכוד את נשמותיהם ברשתו. תכליתו של השטן היא להחזיק בבני האדם באפלה ובחוסר חרטה, עד לתום מלאכת התיווך של המושיע בין ה’ לאדם, והעלאת קורבן החטאת. כל עוד לא נעשה כל מאמץ מיוחד להתנגד לכוחו, וקהילת המשיח והעולם מפגינים אדישות כלפיו, השטן אינו מודאג, שכן שום סכנה אינה נשקפת לפועלו, והוא לא יאבד את האנשים שהוא חותר לשעבדם לרצונו. אך כאשר מתעורר עניין בחיי הרוח והנשמות שואלות: “מה עליי לעשות כדי להיוושע?” השטן עומד איתן בעודו מנסה לגבור על כוחו של המשיח ולבטל את השפעת רוח הקודש. בכתבי הקודש מתואר מקרה שבו, כאשר מלאכי ה’ התייצבו לפני ה’, השטן בא ונעמד בקרבם (איוב, א’ 6). זאת, לא כדי להשתחוות לפני מלך המלכים הנצחי, אלא כדי לקדם את תוכניותיו הזדוניות נגד הצדיקים. כשמטרה זו לנגד עיניו חובר השטן לחסידי ה’ בשעת התפילה וההלל בציבור. על אף שהוא נסתר מן העין, הוא פועל בשקדנות כדי לשלוט במוחם ובליבם של המתפללים. כמצביא מיומן, הוא פורש מראש את תוכניותיו. כאשר הוא רואה את שליח האל מתעמק בכתבי הקודש, הוא מציין לעצמו את הנושא שיוצג בדרשה. או אז, הוא משתמש בכל פיקחותו וערמומיותו כדי לשלוט בנסיבות ולגרום לכך שמסר הדרשה לא יגיע לאוזניהם של האנשים שהוא מנסה להטעותם בסוגיה זו. האדם הזקוק יותר מכולם למסר האזהרה שיינתן בדרשה, ייקרא לטפל בעסקה כלשהי המחייבת את נוכחותו, או שיימנע ממנו מסיבות אחרות לשמוע את המילים העשויות לשמש בעבורו ריח ניחוח “שֶׁל חַיִּים אֱלֵי חַיִּים.” השטן שב ורואה את משרתי ה’ מודאגים מן החשכה הרוחנית האופפת את האנושות. הוא שומע את תחינותיהם הכנות לחסד ה’ ולכוח, כדי לשבור את אחיזתן של האדישות, השאננות והעצלות השולטות בבני האדם. ואז, בלהט מחודש, הוא עובד במלוא המרץ, בעודו משתמש במיומנותו, כישוריו, ערמומיותו ותחבולותיו. הוא מפתה את בני האדם להתמכר לתאוות החיך או לתאוות אחרות; כך הוא מקהה את חושיהם ורגשותיהם, וזאת כדי שלא ישמעו את הדברים שהם כה זקוקים לשמוע. היטב יודע השטן שכל אדם שבכוחו להדיח אותו לזנוח את התפילה ואת לימוד כתבי הקודש, יובס במתקפותיו וייפול ברשתו. לפיכך, הוא ממציא כל תחבולה אפשרית כדי למשוך את הלב ולמלאו בעניינים אחרים. מאז ומתמיד קמו אנשים שהתיימרו להיות צדיקים ויראי שמיים, שבמקום לחתור לידיעת האמת שמו להם למטרה עליונה לתור אחר מגרעות או טעויות במשנתם הרוחנית של אנשים שאינם תמימי דעים איתם. אנשים כאלה הם יד ימינו של השטן. אנשים המאשימים את המשיחיים יש למכביר. הם תמיד פעילים כשאלוהים פועל וכשמשרתיו חולקים לו כבוד אמיתי. הם מציגים באופן מסולף את דבריהם ומעשיהם של אוהבי האמת אשר מצייתים לתורת האמת. הם מציגים את עבדי המשיח המסורים, הנלהבים והקנאים ביותר כרמאים או כמי שהוטעו. משימתם היא להציג באור כוזב את המניעים העומדים מאחורי כל מעשה ישר ואצילי, להטיל דופי ולדבר סרה בתלמידי המשיח הנאמנים, ולעורר חשדות בליבם של חסרי הניסיון. בכל דרך העולה בדעתם, הם מנסים לגרום לכל דבר טהור וישר להראות טמא ומוטעה. אך בל נטעה לגביהם. ניתן לראות בקלות בניו של מי הם, דוגמתו של מי הם מחקים, ומלאכתו של מי הם מבצעים. “בְּפֵרוֹתֵיהֶם תַּכִּירוּ אוֹתָם” (מתי, ז’ 16). התנהלותם דומה להתנהלותו של השטן, המלעיז, “שׂוֹטֵן אַחֵינוּ,” המפיץ רעל ודיבה (ההתגלות, י”ב 10). לאבי השקר יש סוכנים רבים המוכנים ומזומנים להציג כל שקר וטעות מכל סוג שהוא כדי ללכוד נשמות – תורות כפירה שהומצאו כדי לדבר אל ליבם ולהתאים לטעמם של אלה שהוא זומם להרוס. תוכניתו היא להביא לקהילת המשיח אנשים לא ישרים שליבם ורוחם לא התחדשו, אשר יעודדו ספקנות וחוסר אמונה ויעכבו את כל החפצים לקדם את מלאכת ה’ ולהתקדם בעצמם. אנשים רבים אינם מאמינים באמת באלוהים ובדברו, אך משום שהם מקבלים כמה מעיקרי האמונה, הם נחשבים משיחיים. לפיכך, ביכולתם להציג את תורות השקר שלהם כאילו הן מבוססות על כתבי הקודש. הטענה שלאמונת האדם אין חשיבות, היא אחד משקריו המוצלחים ביותר של השטן. הוא יודע שהאמת אשר מתקבלת בליבו של האדם מתוך אהבת האמת מטהרת ומקדשת את נשמתו. 

לכן הוא מנסה תמיד להחליף את תורת האמת בתורות שקר, בסיפורי מעשיות או בבשורה אחרת. מבראשית נאבקו משרתי ה’ במורי השקר, וראו בהם לא רק רשעים מרושעים, אלא גם מי שמציגים תורות שקר הקטלניות לנשמה. אליהו הנביא, ירמיהו ושאול השליח עמדו ללא חת נגד אנשים שגרמו לבני האדם לזנוח את דבר ה’. מגיני האמת הקדושים לא ראו בעין יפה את העמדה הליברלית המאששת את הרעיון שלאמונת האמת אין חשיבות. הפרשנויות המעורפלות והמתוחכמות של כתבי הקודש, ושלל התיאוריות הסותרות בנוגע לאמונה אשר רווחות בעולם הנוצרי, הן פרי פועלו של אויבנו הגדול, ותכליתן היא לבלבל ולערפל את השכל ואת הלב כדי שבני האדם לא יבחינו באמת. חילוקי הדעות והפילוגים הרווחים בנצרות נובעים בעיקר מן המנהג של סילוף כתבי הקודש כדי לאשש תיאוריה מקובלת. במקום להתעמק בכתבי הקודש מתוך ענווה אמיתית, ולרכוש ידע על רצון האל, אנשים רבים מנסים לגלות בכתבי הקודש רעיונות מוזרים או מקוריים. כדי לאשש את תורות השקר שלהם ואת הרגליהם הרעים, הם מוציאים פסוקים מהקשרם, ולפעמים אפילו מצטטים חצי פסוק לשם אישוש טענתם, וזאת כאשר ההקשר כולו או הפסוק כולו מלמדים על משמעות אחרת לחלוטין. ברוב ערמומיותם, כערמומיותו של הנחש הקדמון, הם מתבצרים מאחורי משפטים ופסוקים שהוצאו מהקשרם ופורשו באופן שמאשש את תאוותיהם הגשמיות. בדרך זו, אנשים רבים מסלפים את דבר ה’ בכוונה תחילה. אנשים אחרים, בעלי דמיון פרוע, נתפסים לדימויים ולסמלים שהוצגו בכתבי הקודש, מפרשים אותם כיד הדמיון הטובה, וללא כל התחשבות בפרשנות המפורשת של כתבי הקודש לגביהם, ואז, מציגים את התיאוריות המופרכות וההזויות שלהם כתורת כתבי הקודש. 

כאשר לימוד כתבי הקודש נערך ברוח של תפילה וענווה, ברוח הנוחה ללמוד, הן הפסוקים הברורים והפשוטים ביותר והן הפסוקים הקשים ביותר יובהרו במשמעותם האמיתית. ראשי האפיפיורות בוחרים פסוקים בכתבי הקודש המשרתים בדרך הטובה ביותר את מטרתם; הם מפרשים אותם כאוות נפשם באופן ההולם את תכליתם, ואז מציגים אותם לצאן מרעיתם בעודם שוללים מהם את הזכות ללמוד את כתבי הקודש ולהבין בעצמם את האמיתות הקדושות הטמונות בהם. יש לאפשר לבני האדם לקרוא את כתבי הקודש כלשונם וככתבם. מוטב לבני האדם לא ללמוד בשיעורי כתבי הקודש, מאשר לשמוע פרשנות שגויה לחלוטין של הכתובים. כתבי הקודש נועדו לשמש מדריך לכל אדם החפץ להתוודע לרצון בוראו. אלוהים נתן לבני האדם את דבר הנבואה המהימן; מלאכי ה’, ואפילו המשיח בכבודו ובעצמו, באו לדניאל וליוחנן כדי לעדכנם באירועי העיתים הממשמשים ובאים. עניינים הרי חשיבות אלה, הנוגעים לגאולתנו, לא נותרו אפופי מסתורין. הם לא נחשפו בצורה מעורפלת, העלולה לבלבל ולהוליך שולל את מחפש האמת הנאמן. ה’ הורה לנביא חבקוק: “כְּתֹב חָזוֹן, וּבָאֵר… לְמַעַן יָרוּץ קוֹרֵא בוֹ” (חבק’, ב’ 2). דבר ה’ ברור ונהיר לאלה שלומדים אותו בכוונה רבה ובלב מלא תפילה. כל נשמה כנה תגיע אל אור האמת. “אוֹר, זָרֻעַ לַצַּדִּיק” (תהילים, צ”ז 11). אף קהילה לא תתקדם ולא תשיג קדושה יתרה, אלמלא יחפשו חבריה בכנות אחר האמת כמטמון נסתר. בחסות החתירה ל”ליברליות” נעשים בני האדם עיוורים לתחבולותיו של אויב נשמתם, בזמן שהוא עמל ללא הרף על ביצוע זממו. כאשר השטן מצליח להחליף את תורת כתבי הקודש בתיאוריות אנושיות, נזנחת תורת ה’ והכנסיות משתעבדות לחטא, בעודן טוענות שהן חופשיות מחטא. 

בעיני אנשים רבים, המחקר המדעי הפך לקללה. אלוהים הניח לאור גדול לזרוח על העולם באמצעות גילויי המדע והדעת. אך אפילו המוחות הגדולים ביותר, כאשר הם אינם מודרכים במחקריהם בידי דבר ה’, מתבלבלים בעודם מנסים לחקור את הקשרים בין המדע וההתגלות האלוהית. הידע האנושי, הן על ענייני החומר והן על ענייני הרוח, הוא חלקי ולוקה בחסר. לפיכך, אנשים רבים אינם מצליחים ליישב בין השקפותיהם המדעיות להצהרות כתבי הקודש. אנשים רבים מקבלים תיאוריות והשערות חסרות שחר כעובדות מדעיות מוצקות, וסבורים שיש לבחון את דבר ה’ לאור תורותיו של “המדע הכוזב כביכול.” הבורא ומעשי ידיו נבצרים מהבנתם. ומשום שנבצר מהם להסבירם בעזרת חוקי הטבע, הם סבורים שהתיעוד ההיסטורי בכתבי הקודש אינו אמין. אלה המפקפקים באמינות התיעוד ההיסטורי בתנ”ך ובברית החדשה, לוקחים בדרך כלל צעד נוסף – הם מפקפקים בקיומו של האל, ומייחסים את כוחו הכול-יכול לטבע. לאחר שאיבדו את אחיזתם בעוגן, הם נותרו לנפשם כדי להמשיך לחבוט בסלעי הכפירה ולהתחבט בהתלבטויותיהם ובקשייהם. בדרך זו, רבים הם האנשים הסוטים מן האמונה ומתפתים בידי השטן. בני האדם מנסים להיות חכמים יותר מבוראם; תורת הפילוסופיה מנסה לחקור ולהבהיר רזים שלא יתגלו לעולם ועד. אם בני האדם יבדקו, יגלו ויבינו מה אלוהים גילה על עצמו ועל מטרותיו, הם ישיגו תמונה כה מרהיבה על רוממותו, הודו, תהילתו ועוצמתו, שהם יבינו את אפסותם ויסתפקו במה שהתגלה בעבורם ובעבור צאצאיהם. גולת הכותרת בהונאותיו של השטן היא לגרום לבני האדם להמשיך לחקור ולהעלות השערות וסברות בנוגע לדברים שאלוהים לא הבהיר לנו, ואין בכוונתו שנבין אותם. כך בדיוק איבד השטן את מקומו בגן עדן. מורת רוח התעוררה בליבו משום שהוא לא הובא בסוד כל הרזים של תוכניות ה’. לפיכך, הוא זלזל במה שנגלה לו על פועלו ותפקידו במשרה הרמה שניתנה לו. כאשר הוא עורר את אותה מורת רוח בליבם של המלאכים שסרו למשמעתו, הוא גרם להם לחטוא. עתה הוא מבקש למלא את ליבם ומוחם של בני האדם באותה רוח, ולגרום להם לזלזל בצווי ה’ המפורשים. אלה המסרבים לקבל את האמיתות המפורשות והנוקבות של כתבי הקודש, ממשיכים לתור אחר בדיות נעימות לאוזן, וזאת במטרה להשקיט את מצפונם. ככל שהתיאוריות שהעולם מציג הן פחות רוחניות, ואינן דוגלות בענווה ובהתכחשות עצמית, כך גדול יותר חינן בעיני מקבליהן. אנשים אלה מנוונים את שכלם ואת תעצומות הנפש שלהם כדי לספק את תאוותיהם הגשמיות. ברוב יהירותם, הם סבורים שהם חכמים מכדי להתעמק בכתבי הקודש בלב שבור ובתפילה כנה לקבלת הנחייה אלוהית; לפיכך, אין להם כל מגן מפני אשליות והונאות. השטן מוכן ומזומן למלא את תאוות הלב – הוא עוקר את האמת ונוטע את שקריו במקומה. כך הצליח שלטון האפיפיורות לשלוט במוחם ובליבם של בני האדם; באמצעות מאיסת האמת, שכן שהיא כרוכה בצלב, צועדים הפרוטסטנטים באותה הדרך. כל מי שזונח את דבר ה’ ולומד לימודי תועלת במטרה להיות תמים דעים עם העולם, ייוותר לנפשו וינחל כפירה ארורה במקום אמת רוחנית. מי שמואס ביודעין באמת, יקבל כל שקר המתקבל על הדעת. מי שמביט בחלחלה בשקר אחד, יקבל במהרה שקר אחר ברצון. שאול השליח שדיבר על אנשים, “שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת אַהֲבַת הָאֱמֶת אֲשֶׁר יָכְלוּ לְהִוָּשַׁע בָּהּ,” מכריז: “עַל כֵּן אֱלֹהִים שׁוֹלֵחַ לָהֶם מַדּוּחִים לְהַטְעוֹתָם לְהַאֲמִין לַשֶּׁקֶר, לְמַעַן יִדּוֹנוּ כָּל אֲשֶׁר לֹא הֶאֱמִינוּ לָאֱמֶת, אֶלָּא חָפְצוּ בָעַוְלָה” (תסל”ב, ב’ 12-10). עם אזהרה חמורה כזו לנגד עינינו, עלינו לעמוד על המשמר ולבחון את התורות שאנו שומעים ומקבלים. אחדים מאמצעי ההונאה היעילים ביותר של אבי השקר, הם תורות השקר ונסי השקר של הספיריטואליזם. בעודו מחופש למלאך אור פורש השטן את מלכודותיו במקומות שנראים הכי פחות חשודים. אילו ילמדו בני האדם את דבר ה’ בשקדנות, ויעתרו לה’ בתפילה יוקדת בבקשה שיעזור להם להבינו, הם לא יוותרו באפלה, ולא יקבלו שום תורת שקר. אך בעודם מואסים באמת, הם נופלים טרף להטעיות ולתורות שקר. טעות מסוכנת נוספת היא התורה המתכחשת לאלוהותו של המשיח, הגורסת שהמושיע לא היה קיים לפני שבא לעולם. תיאוריה זו מצאה לה תומכים בקרב אנשים רבים המתיימרים להאמין בכתבי הקודש; ואולם, היא סותרת את הצהרותיו המפורשות של מושיענו על הקשר שלו עם אביו בשמיים, על אופיו האלוהי ועל קדמוניותו. לא ניתן לטעון את הדברים הללו ללא תימוכין מפורשים מכתבי הקודש. תורת השקר המתכחשת לאלוהותו ולקדמוניותו של המשיח, לא רק מגמדת את מעשה הגאולה, אלא אף מערערת את האמונה בכתבי הקודש כהתגלות אלוהית. דבר זה לא רק הופך אותה מסוכנת יותר, אלא גם קשה יותר להתמודדות. כאשר אנשים מואסים בעדות של כתבי הקודש (שנכתבו בהשראה אלוהית), על אלוהותו של המשיח, אין טעם להתווכח איתם על סוגיה זו, שכן אף טענה, מוצקה ככל שתהיה, לא תשכנע אותם. “הָאָדָם הַנַּפְשִׁי אֵינוֹ מְקַבֵּל אֶת דִּבְרֵי רוּחַ אֱלֹהִים, שֶׁכֵּן סִכְלוּת הֵם בְּעֵינָיו; גַּם אֵין הוּא יָכוֹל לָדַעַת אוֹתָם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם נִבְחָנִים בְּאֹפֶן רוּחָנִי” (קור”א, ב’ 14). מי שדבק בתיאוריה שגויה זו אינו יכול להחזיק ברעיון נכון על אופיו ושליחותו של המשיח, או על תוכניתו הכבירה של אלוהים לגאולת האדם. טעות נוספת, ערמומית וזדונית, היא האמונה הרווחת שלשטן אין קיום כישות בעלת אישיות, ושהשם “שטן” בכתבי הקודש מציין אך ורק את יצר הרע, דהיינו, את מחשבותיו ותשוקותיו הרעות של האדם. 

צור קשר

    על מנת לקבל את תורת ישראל באמצעות וואטסאפ, הורידו את אפליקציית וואטסאפ. הוסיפו איש קשר חדש ״תורת ישראל״ בנייד שלכם עם המספר:
    1-916-281-8262+
  • שדה זה הינו למטרות אימות וצריך להישאר ללא שינויים.

Posted in

תורת ישראל