תורת שקר אחרת הצוברת תאוצה ונשמעת מעל בימות הכנסיות האהודות, גורסת כי ביאת המשיח השנייה מתבטאת בביאת המשיח לכל אדם ואדם בשעת מותו; תורה זו אינה אלא תחבולה זדונית שנועדה להסיט את מחשבת האדם מביאת המושיע בכבודו ובעצמו בענניי השמיים. מזה שנים רבות מכריז השטן לגבי המשיח: “הִנֵהוּ בְּחַדְרֵי חֲדָרִים!” (מתי, כ”ד 26-23). נשמות רבות שהאמינו בשקר זה אבדו. על פי חוכמת העולם, תפילה אינה חיונית. לדידם של המדענים, לא ייתכן מענה אמיתי לתפילה; דבר כזה יהווה חילול של חוקי הטבע, או במילים אחרות, הוא יהיה נס, והרי ניסים אינם מתחוללים. לטענתם, היקום נשלט בידי חוקים קבועים, ואלוהים אינו עושה דבר המפר חוקים אלה. כך הם מציגים את אלוהים כמי שכבול בידי חוקיו שלו; כאילו שבהפעלתם לא תיתכן חירות אלוהית. תורה כזו סותרת את העדות המפורשת של כתבי הקודש. האם המשיח ושליחיו לא חוללו ניסים? אותו מושיע רחמן חי וקיים גם היום, והוא מוכן ומזומן לשמוע את תפילת האמונה, בדיוק כפי שעשה כשהתהלך עלי אדמות. הטבע משתף פעולה עם העל-טבעי. מתן מענה לתפילות האמונה שלנו הוא חלק מתוכניתו של אלוהים, השש להעניק לנו את מבוקשנו. תורות שקר ורעיונות מופרכים קיימים למכביר בכנסיות רבות בעולם הנוצרי. לא ניתן לאמוד את התוצאות הרעות של הסרת אחד מציוני הדרך שה’ כונן בדברו. מעטים הם אלה המנסים לעשות זאת; הם מואסים באמיתה אחת, ומסתפקים בכך. מרבית הנוצרים ממשיכים להסיר את עקרונות האמת, אחד אחרי השני, עד שהם נעשים כופרים גמורים. הטעויות הרווחות בתיאולוגיה הפופולרית הובילו נשמות רבות לספקנות; אחרת, ייתכן מאוד שהן היו מאמינות בכתבי הקודש. האדם מתקשה לקבל תורות הפוגעות בחוש הצדק שלו ואינן עולות בקנה אחד עם רחמיו וטוב ליבו; מאחר שתורות אלה מוצגות כתורות כתבי הקודש, הוא מסרב לקבלן כדבר ה’. זוהי התכלית שהשטן מבקש להשיג. אין דבר שהוא משתוקק לו יותר מאשר להרוס את האמון באלוהים ובדברו. השטן ניצב כמצביא בראש צבא עצום של ספקנים, ועושה כמיטב יכולתו כדי לפתות נשמות להצטרף לשורותיו. להטיל ספק בכתבי הקודש נעשה עניין שבאופנה. קבוצה גדולה של אנשים מביטה בכתבי הקודש בחוסר אמון, בדיוק מאותה הסיבה שאבי השקר עושה זאת – שכן דבר ה’ מגנה ומרשיע את החטא. אלה המסרבים לציית למצוות תורת ה’ עושים כל מאמץ כדי להרוס את סמכותה. הם קוראים את כתבי הקודש או מקשיבים לדרשות המתבססות עליהם, אך ורק כדי למצוא דופי בכתובים או בדרשות. אנשים רבים הופכים לכופרים אך ורק כדי לתרץ או להצדיק את עצמם על זניחת חובותיהם. אחרים דבקים בספקנות מתוך גאוותנות ועצלות. אהבת הנוחות שלהם גוברת עליהם, והם אינם מנסים להצטיין במעשה ראוי כלשהו הדורש מאמץ והתכחשות עצמית; לכן הם מנסים לעשות לעצמם שם של ידענים וחכמים גדולים באמצעות ביקורת כתבי הקודש. נבצר ממוחם הצר והמוגבל של בני האדם, שלא הואר בחוכמת ה’, להבין דברים רבים, לפיכך הם מוצאים עילות כדי למתוח ביקורת על דבר ה’. דומה שאנשים רבים סבורים כי לצדד בחוסר אמונה, בספקנות ובכפירה מעיד על אומץ, יושרה ומוסריות. אך מתחת ל”גילוי הלב” ו”ההגינות” למראית עין, מסתתרים אנשים הפועלים מתוך גאווה וביטחון עצמי מופרז. אנשים רבים ששים למצוא בכתבי הקודש דבר שיביך את הזולת או יהווה חידה בעיניו. ישנם אנשים שבתחילה מותחים ביקורת ומתווכחים, רק משום שהם אוהבים להתווכח. הם אינם מבינים שבדרך זו הם מסבכים את עצמם במלכודת שטמן להם צייד הנשמות. לאחר שהביעו בגלוי את כפירתם, הם חשים כי עליהם לדבוק בעמדה זו. וכך הם חוברים לרשעים ונועלים לעצמם את שערי גן העדן. אלוהים העניק בדברו שפע של הוכחות על אופיו האלוהי. האמיתות הכבירות הקשורות לגאולתנו מוצגות בדבר ה’ באופן מפורש. בעזרת רוח הקודש שהובטחה לכל מי שיחפשה בכל ליבו ומאודו, כל אדם יכול להבין את האמיתות הללו. אלוהים העניק לבני האדם תשתית עוצמתית לשם ביסוס אמונתם. עם זאת, נבצר ממוחם המוגבל של בני התמותה להבין את התכניות והמטרות של האל הנצחי. לעולם לא נוכל לחשוף את אלוהים בעזרת חיפוש. בל ננסה להרים ביד יומרנית את הפרוכת שמאחוריה מסתיר ה’ את הוד תפארתו. השליח מכריז: “מָה עֹמֶק עֹשֶׁר הָאֱלֹהִים! מָה עֹמֶק חָכְמָתוֹ וְדַעְתּוֹ! אֵין חֵקֶר לְמִשְׁפָּטָיו וְאֵין מַשִּׂיג אֶת דְּרָכָיו!” (אל הרומים, י”א 33). ביכולתנו להבין במידת מה את הדרך שבה ה’ נוהג בנו ואת המניעים למעשיו, וזאת כדי שנוכל לזהות את אהבתו וחסדו העצומים, החוברים לגבורתו הכול-יכולה. אבינו שבשמיים עושה הכול בחוכמה ובצדקה, ולכן אל לנו לרטון במורת רוח ובחוסר אמון, אלא להשתחוות לו בכניעה חדורת יראת כבוד. הוא יחשוף לפנינו את מטרותיו רק במידה שתועיל לנו; מעבר לכך, עלינו לבטוח ביד ההשגחה הכול-יכולה ובליבו הרחב של אלוהים הגדוש באהבה. בעוד אלוהים מעניק לנו שפע של הוכחות לאמונה, הוא לא יסיר לעולם את כל התירוצים לחוסר אמונה. כל מי שמחפשים עילות ותירוצים לספקותיהם, ימצאו אותם. אלה המסרבים לקבל את דבר ה’ ולציית לו, עד אשר ייפתרו כל הקשיים והסתירות ולא תהיה עוד אף עילה לספק, לעולם לא יגיעו אל האור. חוסר אמון באלוהים נובע באופן טבעי מלב שלא נולד מחדש, השרוי באיבה עם ה’. אך אמונה צומחת מהשראת רוח הקודש, והיא תלבלב רק כאשר יטפחו אותה. איש אינו יכול להתחזק באמונתו ולפתח אמונה איתנה, ללא מאמץ נחוש. חוסר האמונה מתעצם כאשר מעודדים ומחזקים אותו; כשבני האדם מרשים לעצמם לפקפק ולחפש פגמים, במקום להתמקד בהוכחות שנתן ה’ לשם חיזוק אמונתם, הם יגלו כי ספקותיהם ילכו ויתחזקו. אלה המפקפקים בהבטחות ה’ ואינם בוטחים בחסדו המובטח, אינם מכבדים את אלוהים; במקום למשוך את בני האדם למושיע, השפעתם הרעה תגרום לאנשים למאוס בו. הם דומים לעצים עקרים, השולחים את ענפיהם האפלים לכל עבר, חוסמים את אור השמש לצמחים אחרים, וגורמים להם לנבול ולמות תחת צילם המקפיא. מפעל חייהם ישמש עדות מתמדת נגדם. הם זורעים זרעי ספק וספקנות אשר יניבו קציר תמידי. בעבור אנשים החפצים באמת ובתמים להשתחרר מספקות ישנה רק דרך אחת. במקום לחקור ולחפש פגמים במה שנבצר מבינתם, עליהם לציית לאור הזורח עליהם, ואז יינתן להם אור גדול יותר. עליהם למלא את כל חובותיהם למיטב ידיעתם והבנתם, ואז יתאפשר להם להבין ולבצע חובות שהם מפקפקים בהן. השטן מסוגל להציג זיוף שהינו כה דומה לאמת, עד שיוליך שולל אנשים המוכנים ללכת שולל, ורוצים להימנע מן ההתכחשות העצמית והוויתורים הנדרשים מהם מתוקף האמת. אך אין ביכולתו לשלוט בנשמה המשתוקקת בכנות, יהיה המחיר אשר יהיה, לדעת את האמת. המשיח הוא האמת, הוא “הָאוֹר הָאֲמִתִּי” ש”בָּא אֶל הָעוֹלָם.” הוא האור “הַמֵּאִיר לְכָל אָדָם” (יוחנן, א’ 9). רוח האמת נשלחה לעולם כדי להדריך את בני האדם אל כל האמת. באמצעות סמכותו של בן האלוהים, היא מכריזה: “חַפְּשׂוּ וְתִמְצְאוּ.” “הָרוֹצֶה לַעֲשׂוֹת אֶת רְצוֹנוֹ [של האל] יֵדַע אִם תּוֹרָתִי מֵאֱלֹהִים הִיא” (מתי, ז’ 7; יוחנן, ז’ 17). תלמידי המשיח יודעים מעט מאוד על המזימות שהשטן וצבאותיו זוממים נגדם, אך היושב במרומים יפר את זממם ותחבולותיהם כדי לבצע את תוכניותיו העמוקות מני חקר. ה’ מניח לחסידיו להתנסות במבחני הפיתוי הקשים, וזאת, לא משום שהוא מתענג על מצוקתם וייסוריהם, אלא משום שתהליך זה חיוני לניצחונם הסופי. מפאת כבודו ותהילתו, אין ביכולתו להגן עליהם מפיתויים, שכן תכלית הפיתוי היא להכשירם לגבור על כל קסמי ופיתויי יצר הרע. אנשים רשעים ומלאכים רעים לא יוכלו לעצור את מלאכת ה’ או לסלק את שכינתו מקרב חסידיו, כל עוד חסידיו נכנעים לפניו, מתוודים בלב שבור וחדור חרטה על חטאיהם, חדלים מהם ותובעים באמונה את הבטחותיו. ניתן להתגבר על כל פיתוי ועל כל השפעה רעה, גלויים או סמויים, “לֹא בְחַיִל, וְלֹא בְכֹחַ, כִּי אִם בְּרוּחִי,” – “אָמַר יְהוָה צְבָאוֹת” (זכריה, ד’ 6). “כִּי ‘עֵינֵי יהוה אֶל צַדִּיקִים, וְאָזְנָיו אֶל שַׁוְעָתָם…’ וּמִי יָרֵעַ לָכֶם אִם תִּהְיוּ קַנָּאִים לַטּוֹב?” (פטר”א, ג’ 12, 13). כאשר בלעם (שהתפתה מהבטחתו של בלק לגמול לו ביד רחבה), עסק בכשפיו כנגד עם ישראל, ואף העלה קורבנות לאלוהי ישראל כדי להטיל קללה על עם ה’, מנעה ממנו רוח אלוהים להטיל את הקללה הרעה שהוא השתוקק להטיל; לכן הוא נאלץ להכריז: “מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל? וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם יְהוָה?” “תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים, וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ!” אחרי שהנביא הרשע העלה לה’ קורבנות נוספים, הוא הכריז: “הִנֵּה בָרֵךְ לָקָחְתִּי, וּבֵרֵךְ, וְלֹא אֲשִׁיבֶנָּה. לֹא הִבִּיט אָוֶן בְּיַעֲקֹב, וְלֹא רָאָה עָמָל בְּיִשְׂרָאֵל; יְהוָה אֱלֹהָיו עִמּוֹ, וּתְרוּעַת מֶלֶךְ בּוֹ.” “כִּי לֹא נַחַשׁ בְּיַעֲקֹב, וְלֹא קֶסֶם בְּיִשְׂרָאֵל; כָּעֵת יֵאָמֵר לְיַעֲקֹב וּלְיִשְׂרָאֵל, מַה פָּעַל אֵל!” (במדבר, כ”ג 8, 10, 20, 21, 23; כ”ד 9). אף על פי כן, מזבח שלישי הוקם, ובלעם שב וניסה להטיל את קללתו. ואולם, משפתיו החשוקות של הנביא הכריזה רוח אלוהים את ברכת השפע על העם הנבחר, והוכיחה את אויביו על איוולתם ורשעותם: “מְבָרְכֶיךָ בָרוּךְ, וְאֹרְרֶיךָ אָרוּר.” (שם, כ”ד 9). בשלב זה, בני ישראל עדיין שמרו אמונים לה’. כל עוד הם המשיכו לציית לתורתו, שום כוח בעולם הזה או בשאול, לא יכול היה לגבור עליהם. אך על אף שבלעם לא הורשה לקלל את עם ה’, הוא הצליח לבסוף להטיל עליו את קללתו כאשר הדיחו לחטא.
כשבני ישראל חיללו את מצוות ה’, הם התנתקו מאלוהים ונעזבו לנפשם כדי לטעום מנחת זרועו של הצורר שביקש להשמידם. השטן מודע היטב לכך שהנשמה החלשה ביותר החוסה במשיח אינה יריבה שקולה לכוחות האופל, ושאם הוא יחשוף את עצמו, הוא יובס בקרב. לכן הוא מנסה להרחיק את לוחמי הצלב ממעוזם העוצמתי, בעוד שהוא וכוחותיו רובצים במארב, מוכנים ומזומנים להשמיד את כל מי שיעז לחדור לטריטוריה שלו. רק באמצעות ביטחון חדור ענווה באלוהים וציות לכל מצוותיו נוכל להיות מוגנים. איש אינו בטוח ומוגן במשך יום שלם, ואפילו במשך שעה אחת, ללא תפילה. במיוחד עלינו להתחנן לה’ להעניק לנו חוכמה כדי להבין את דברו. להלן כמה מתחבולותיו של המפתה, וכמה מאמצעי ההגנה שיסייעו לנו לגבור עליו. השטן בקי בכתבי הקודש ומיומן בציטוט פסוקים מכתבי הקודש, בעודו מצרף את פרשנותו לקטעים שהוא מקווה להכשילנו בעזרתם. עלינו ללמוד את כתבי הקודש בענווה, לא לגרוע לעולם את מבטנו מאלוהים, ולא לאבד את ביטחוננו בו. בעוד שעלינו לעמוד תמיד על המשמר כנגד תחבולות השטן, עלינו להתפלל תמיד באמונה: “אַל תְּבִיאֶנוּ לִידֵי נִסָּיוֹן.”
