השטן משתמש בשתי תורות שקר כבירות אלה – הישארות הנפש וקדושת יום א’ – כדי להוליך שולל את בני האדם. בעוד שתורת השקר הראשונה מהווה את תשתית הספיריטואליזם, השנייה יוצרת קשר של אהדה וחיבה עם הכנסייה ברומא. הפרוטסטנטים בארצות הברית יהיו הראשונים שיושיטו את ידיהם מעל התהום כדי לאחוז בידה של תורת הספיריטואליזם; הם ישלחו את ידיהם מעל התהום העמוקה כדי ללחוץ ידיים בחמימות עם הכנסייה השלטת ברומא; בהשפעת האיחוד המשולש הזה, ארצות הברית תלך בדרכה של רומא ותרמוס ברגל גסה את עיקרי האמונה והמוסר. ככל שהספיריטואליזם מחקה ביתר שאת את הנצרות הרשמית של ימינו, הוא צובר כוח רב יותר כדי להוליך שולל וללכוד נשמות ברשתו. השטן עצמו משנה את עורו ולובש דמות מודרנית יותר. הוא יופיע בדמותו של מלאך אור. באמצעות תורת הספיריטואליזם יתחוללו ניסים, חולים יירפאו ויתחוללו מופתים ונפלאות רבים שלא ניתן יהיה להתכחש להם. וכאשר הרוחות הרעות יכריזו על אמונתן בכתבי הקודש, ויחלקו כבוד למוסדות הדת, מלאכתן ופועלן יתקבלו כהתגלות גבורת ה’. כיום קשה לזהות את קו ההפרדה המבדיל בין המשיחיים לכופרים. חברי כנסייה האוהבים את מה שהעולם אוהב מוכנים ומזומנים לחבור לכופרים; השטן נחוש בדעתו לאחד ביניהם ולצרף את כולם לשורות הספיריטואליזם, ובכך לחזק את תכליתו. הקתולים, המתרברבים בניסים כאות ודאי המעיד על היותם הכנסייה האמיתית, ילכו שולל בקלות אחרי הכוח הזה המחולל ניסים ומופתים; גם הפרוטסטנטים, לאחר שהסירו את שריון האמת, ילכו שולל אחר הטעיותיו. קתולים, פרוטסטנטים ואוהבי העולם הזה יקבלו באותה להיטות את יראת השמיים למראית עין, שאין בה שום תוקף ועוצמה, ויראו באיחוד זה תנועה ענקית שתכליתה להמיר את דתו של העולם ולקרב את ביאת האלף הבא המיוחל. באמצעות הספיריטואליזם מופיע השטן כמיטיבה של האנושות, כרופא חולים וכמי שמציג שיטה דתית חדשה ונעלה יותר; אך בעת ובעונה אחת, הוא פועל להשמדת האנושות. פיתוייו מובילים את ההמונים לשמד. הפקרות ושכרות מושלות בשכל הישר, ותאוות, התמכרויות, סכסוכים ושפיכות דמים באים בעקבותיהן. השטן אוהב לחרחר ריב ושש על מלחמות, שכן המלחמה מעוררת את התאוות הרעות והשפלות ביותר של הנשמה, ואז שולחת לגיהינום את קורבנותיה הספוגים בדם ורשע. תכליתו היא להסית את הארצות להילחם זו בזו, שכן כך עולה בידו להסיט את מחשבתם של בני האדם ממלאכת ההכנה כדי שיוכלו להימצא זכאים ביום הדין של ה’. השטן פועל גם דרך איתני הטבע כדי לאסוף לאסמו את קציר הנשמות הלא-מוכנות. הוא למד את הסודות ממעבדות הטבע, והוא משתמש בכל כוחותיו כדי לשלוט באיתני הטבע ככל שמתיר לו אלוהים. כאשר ה’ התיר לשטן לייסר את איוב, כמה מהר איבד איוב את עדריו, משרתיו, בתיו, בניו ובנותיו – צרה רדפה צרה. אלוהים הוא זה שמגונן על יצירי כפיו ומקיף אותם בגדר המגנה עליהם מכוחו של המשחית. ואולם, העולם הנוצרי הפגין בוז כלפי תורת ה’, וה’ יעשה בדיוק את אשר הכריז – הוא יסיר את ברכותיו מן האדמה ויסיר את ידו המגוננת מאלה שמרדו בתורתו ולימדו את בני האדם לנהוג כך או כפו עליהם לנהוג כך. השטן שולט בכל בני האדם שאינם נמצאים תחת השגחת אלוהים באופן מיוחד. הוא יעניק חסד ושגשוג לחלק מהם כדי לקדם את מטרותיו, וימיט צרות על אחרים, והוא ויגרום לבני האדם להאמין שאלוהים הוא זה שמייסרם. בזמן שיופיע לפני בני האדם כרופא דגול שבכוחו לרפא את כל מחלותיהם, הוא ימיט צרה אחר צרה, אסון אחר אסון, עד שהערים הגדולות יושמדו וייהרסו כליל. אפילו ברגע זה הוא ממשיך לזרוע הרס וחורבן. בתאונות ובאסונות המתרחשים בים וביבשה, בשריפות ובדליקות הענקיות המשתוללות במקומות שונים ברחבי העולם, בסופות הטורנדו העזות, בסופות הברד הכבדות, בסערות הציקלון, בנחשולי הצונאמי וברעידות האדמה המתחוללים בעולם – בכל מקום ובאלפי צורות מפעיל השטן את כוחו. הוא סוחף את הקציר וזורע בעקבותיו בצורת, רעב והרס. הוא מזהם את האוויר בחיידקים קטלניים, ואלפי בני אדם מתים במגיפות. מכות ומפגעים אלה יהיו יותר ויותר תכופים, יותר ויותר הרי אסון. שמד יהיה מנת חלקם של בני האדם ובעלי החיים כאחד. “אָבְלָה נָבְלָה הָאָרֶץ… אֻמְלָלוּ מְרוֹם עַם הָאָרֶץ. וְהָאָרֶץ חָנְפָה תַּחַת יֹשְׁבֶיהָ; כִּי עָבְרוּ תוֹרֹת, חָלְפוּ חֹק, הֵפֵרוּ בְּרִית עוֹלָם” (ישעיה, כ”ד 4, 5). ואז, המתעה הכביר ישכנע את בני האדם להאמין שמשרתי האלוהים הם הגורם לכל הרעות והצרות הללו. הקבוצה שסר חינה בעיני ה’ תאשים בכל צרותיה את אלה שמצייתים לתורת ה’ ומהווים תוכחה חיה נצחית לחוטאים. יוכרז כי מי שמחללים את השבת הנחגגת ביום א’, פוגעים באלוהים ומבצעים חטא שימיט על הציבור אסונות שלא ייפסקו, עד ששמירת יום א’ תיאכף בקפדנות. בנוסף, יוכרז כי אלה הדוגלים בדיבר הרביעי, ובכך פוגעים בכבוד שניתן ליום א’, הם עושי צרות המונעים מעצמם את חסד האל ואת שגשוגם עלי אדמות. בדרך זו, הטענה שהושמעה נגד משרת ה’ בימי קדם תישמע שוב, וזאת על סמך סיבות דומות. “וַיְהִי כִּרְאוֹת אַחְאָב אֶת אֵלִיָּהוּ, וַיֹּאמֶר אַחְאָב אֵלָיו: ‘הַאַתָּה זֶה עֹכֵר יִשְׂרָאֵל?’ וַיֹּאמֶר: ‘לֹא עָכַרְתִּי אֶת יִשְׂרָאֵל, כִּי אִם אַתָּה וּבֵית אָבִיךָ, בַּעֲזָבְכֶם אֶת מִצְוֹת יְהוָה, וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵי הַבְּעָלִים'” (מלכים א’, י”ח 17, 18). כשזעמם של בני האדם יגבר בשל עלילות שווא, הם ינהגו בשליחי ה’ בדרך הדומה לזו שבה ישראל הכופרת נהגה באליהו. הכוח לחולל ניסים, שהופגן באמצעות הספיריטואליזם, יקסום לאנשים שבחרו לציית לאלוהים ולא לבני אדם. בתקשור עם הרוחות יכריזו הרוחות שאלוהים שלח אותן לשכנע את המתנגדים ליום א’ בטעותם, ויאששו את הטענה שיש לציית לחוקי המדינה כחוקים שכונן האל. הן יקוננו על הרשע הרב הפושה בעולם, ויאששו את דבריהם של מורי הדת, הטוענים כי הידרדרות המוסר נובעת מחילול יום א’. גדול יהיה הזעם שיופנה לכל מי שיסרב לקבל את דבריהן. המדיניות שבה נוקט השטן בעימות הסופי הזה עם חסידי ה’, זהה לזו שהוא השתמש בה בראשית העימות הגדול בשמים. הוא התיימר לקדם את יציבות שלטונו של האל, בשעה שבסתר עשה כל מאמץ כדי לחתור תחתיו ולהפילו. הוא האשים את המלאכים הנאמנים במלאכה שהוא עצמו ניסה לבצע. אותה מדיניות של הולכת שולל מסמנת את תולדות הכנסייה הקתולית. כנסייה זו מתיימרת לפעול כנציגת השמיים, בזמן שהיא מבקשת לרומם את עצמה מעל אלוהים ולשנות את תורתו. תחת חוקת רומא, כל מי שמת בשל דבקותו בבשורה הוקע כרשע; נטען שאנשים אלה עשו יד אחת עם השטן, ונעשה כל מאמץ כדי למצוא בהם דופי ולהטיל בהם רפש, וזאת כדי שייראו בעיני בני האדם, ואפילו בעיני עצמם, כגדולי הפושעים. כך יהיה מעתה ואילך.
בזמן שהשטן מבקש להשמיד את אלה המכבדים את תורת ה’, הוא יגרום לבני האדם להאשימם בחילול התורה, בזלזול באלוהים ובהמטת צרות ואסונות על העולם. אלוהים לעולם אינו כופה את רצונו על הרצון או המצפון; אך האמצעי הקבוע של השטן לשם השגת שליטה על אנשים שנבצר ממנו לפתותם, הוא כפייה באמצעות אלימות ואכזריות. באמצעות זריעת פחד או שימוש בכוח, הוא מנסה למשול במצפון ולגרום לקורבנו לחלוק לו כבוד. כדי להשיג זאת, הוא פועל הן באמצעות רשויות הדת והן באמצעות הרשויות החילוניות, וגורם להם לאכוף את חוקי האדם בניגוד לחוקי ה’. שומרי השבת המקראית יוקעו כאויבי החוק והסדר, כשוברי הרסן המוסרי של החברה, אשר גורמים לאנרכיה ושחיתות וממיטים על העולם את עונשי ה’. נקיפות המצפון שלהם יוכרזו כעיקשות, כמרי וכבוז לרשות ולחוק. הם יואשמו בחוסר נאמנות לשלטון. כמרים המתכחשים לחובת הציות לתורת ה’, יציגו בדרשותיהם את החובה לציית לרשויות החילוניות כמי שנוסדו ביד ה’. בהיכלות המחוקקים ובבתי המשפט יוצגו אנשים הדבקים בדיברות התורה באור מוטעה, והם יואשמו ויורשעו. דבריהם יוצגו באור כוזב, ומניעיהם יפורשו שלא כהלכה. כשהכנסיות הפרוטסטנטיות ימאסו בטיעונים המפורשים מכתבי הקודש, המצדדים בתורת ה’, הן תשתוקקנה להשתיק את בני האדם שאין בכוחן להצמית את אמונתם באמצעות כתבי הקודש. הן עצמן עיוורות לעובדה שהן מאמצות דרך חדשה שתוביל לרדיפת האנשים שמסרבים ביודעין לעשות את מה שהעולם הנוצרי עושה, ולהכיר בטענות המאששות את השבת שכוננה האפיפיורות. נכבדי הכנסייה והמדינה יעשו יד אחת כדי לשחד, לשכנע או לכפות על כל האזרחים מכל המעמדות לכבד את יום א’. בהעדר סמכות אלוהית יחוקקו חוקים המעודדים דיכוי. שחיתות פוליטית הורסת את אהבת הצדק ואת הכבוד לאמת; אפילו בארצות הברית החופשית, מושלים ומחוקקים המבקשים לשאת חן בעיני הציבור ייכנעו לדרישה הרווחת לחוקק חוק שיאכוף את שמירת יום א’. חירות המצפון שעלתה במחיר כה כבד, לא תכובד עוד. בעימות הממשמש ובא אנו נחזה באירועים שיגשימו את דברי הנביא: “קָצַף הַתַּנִּין עַל הָאִשָּׁה וְהָלַךְ לַעֲשׂוֹת מִלְחָמָה עִם שְׁאָר זַרְעָהּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת מִצְווֹת אֱלֹהִים וְלָהֶם עֵדוּת יֵשׁוּעַ” (ההתגלות, י”ב 17).
