פרק ל”ו
הסיבות והתכלית של העימות הממשמש ובא
מראשית העימות הגדול בגן העדן הייתה תכליתו של השטן לבטל את תורת ה’. כדי להשיג את מטרתו פתח השטן במרד נגד בוראו, וגם אחרי שגורש מגן עדן הוא המשיך באותה מלחמה עלי אדמות. המטרה שבה הוא דבק והגשים בהתמדה, היא לרמות את בני האדם, להדיחם לחטא ולגרום להם לחלל את תורת ה’. בין אם ישיג זאת על ידי ביטול התורה לאלתר או מאיסת אחד מדיברותיה, התוצאה בסופו של דבר תהיה זהה. מי ש”נִכְשָׁל בְּדָבָר אֶחָד,” מפגין בוז כלפי התורה כולה; התנהגותו, השפעתו והדוגמה של אדם כזה מעידים על כך שהוא מצדד בחטא, והוא הופך להיות “אָשֵׁם… בַּכֹּל,” כאילו חילל את התורה כולה (איגרת יעקב, ב’ 10). בניסיונו להכפיש ולבזות את צווי ה’ סילף השטן את תורת כתבי הקודש, והטעויות והשקרים שהוא הפיץ נטמעו באמונתם של רבבות בני אדם המתיימרים להאמין בכתבי הקודש. העימות הגדול האחרון בין האמת לשקר, הוא למעשה הקרב האחרון בעימות המתמשך על תורת ה’.
לקרב אחרון זה אנו נכנסים כעת – מאבק בין חוקת האדם לחוקי ה’, בין אמונה על פי כתבי הקודש לבין אמונה על פי המסורת והאגדה. הכוחות שיתאגדו נגד האמת והצדק במלחמה זו כבר פועלים בימינו. דבר ה’ הקדוש, שנמסר לנו במחיר כה כבד של סבל ודם, אינו זוכה להערכה רבה. כתבי הקודש מצויים בהישג ידם של כל בני האדם, אך רק מתי מעט מקבלים אותם בכל ליבם ומאודם כמדריך לחיים. הכפירה תופסת תאוצה בכל מקום במידה מדאיגה, לא רק בעולם, אלא גם בכנסייה. אנשים רבים מתכחשים לעיקרי האמונה המשיחית. העובדות הנשגבות של מעשה הבריאה, כפי שהוצגו בידי מחברי כתבי הקודש שכתבו בהשראת רוח הקודש, החטא הקדמון, הקורבנות, הכפרה ונצחיותה של תורת ה’ – כל אלה נדחים על הסף, בשלמותם או באופן חלקי, בידי מרבית העולם הנוצרי. אלפי בני אדם המתגאים בחוכמתם וחירותם, סבורים כי ביטחון מלא בכתבי הקודש מעיד על חולשה. לדידם, חיפוש פגמים וסתירות בכתבי הקודש, ומציאת הסברים “רוחניים” חלופיים לאמיתות החשובות הטמונות בהם, מעיד על יכולת שכלית נעלה וידע מופלג. כוהני דת רבים מלמדים את תלמידיהם שתורת ה’ שונתה או בוטלה; אנשים המאמינים בתקפות מצוותיה ובשמירתן הלכה למעשה נחשבים כמי שזכאים אך ורק ללעג ולבוז. כשבני האדם מואסים באמת, הם מואסים באלוהים. כשהם רומסים את תורת ה’, הם מתכחשים לסמכותו של המחוקק העליון. קל להאדיר תורות שקר ותיאוריות מופרכות ולהעריץ אותן, כשם שקל ליצור אליל מעץ או אבן. כאשר השטן מציג את מידותיו הנעלות של אלוהים באור כוזב, הוא גורם לבני האדם לחשוב על אופיו של אלוהים במונחים מוטעים ולא לראות את טיבו האמיתי. אנשים רבים סוגדים לאליל רעיוני כלשהו שאותו הם מושיבים על כס המלכות במקום ה’. זאת בשעה שרק מתי מעט סוגדים לאלוהים החי, כפי שהתגלה בדברו באמצעות המשיח ובמעשי ידיו בבריאה. אלפי בני אדם סוגדים לטבע, ובעת ובעונה אחת מתכחשים לאלוהי הטבע. האלילות רווחת כיום בעולם הנוצרי, על אף שבאדרת אחרת, כשם שרווחה בישראל הקדומה בימי אליהו הנביא. האל שבו דבקים אנשי רוח ופוליטיקאים רבים – האל של החוגים הנוצצים, של מכללות ואוניברסיטאות רבות – הוא קצת יותר טוב מבעל, אל השמש של צור. אין שקר היוצא בעזות מצח רבה יותר כנגד סמכות השמיים, אין שקר הסותר באופן בולט יותר את השכל הישר, מאשר הדוקטרינה הצוברת תאוצה, המבוססת על השקר הגס שעל פיו תורת ה’ אינה מחייבת עוד את בני האדם. לכל עם יש חוקים המחייבים את בני האדם לכבדם ולציית להם; אף ממשל לא יוכל להתקיים בלעדיהם; האם ניתן להעלות על הדעת שלבורא השמיים והארץ אין שום חוקים לשם פיקוח על יצירי כפיו? נניח שבכירים בממשלה כלשהי ייצאו בהכרזה שהחוקים שנחקקו בארצם כדי להגן על זכויות האזרחים אינם מחייבים עוד, שכן הם מגבילים את חירות האדם, ולפיכך אין לציית להם; האם אנשים אלה ימשיכו להטיף זאת ללא מחאת הציבור? האם ייתכן שזלזול בחוקי המדינה מהווה עברה חמורה יותר מרמיסת צווי ה’ המהווים את התשתית לכל ממשל? לצורך העניין, ניתן לטעון שמדינות עשויות לבטל את חוקיהן ולהתיר לאזרחיהן לעשות ככל העולה על רוחם, מאשר לטעון שמנהיג היקום יבטל את חוקיו ויותיר את העולם ללא קני מידה להרשעת האשמים ולזיכוי הצייתנים. האם נוכל לדעת מה תהיה התוצאה של ביטול תורת ה’? ניסיון כזה כבר נערך בעבר. נוראים היו המחזות שהתחוללו בצרפת כשהאתאיזם שלט במדינה. העולם כולו נוכח לדעת שביטול האיסורים המרסנים שכונן אלוהים, פירושו קבלת עולו של האכזר ברודנים. כשחוקי הצדק מתבטלים נסללת הדרך לשר הרוע לכונן את שלטונו עלי אדמות. בכל מקום שבו מואסים במצוות ה’ חדל החטא להיחשב כחטא, ואיש אינו נכסף לצעוד בדרך הישר. אלה המסרבים להיכנע לשלטונו של אלוהים, לא יצליחו לשלוט ברוחם ולרסן את עצמם. תורות השקר המשחיתות שלהם נוטעות רוח של מרי בליבם של הילדים ובני הנעורים, שמטבעם אינם סובלים משמעת ופיקוח; כתוצאה מכך, החברה כולה נגועה בהפקרות ובפריצות.
בזמן שההמונים לועגים לתמימותם של המאמינים המצייתים לחוקי האל, הם עצמם מתפתים בקלות לתורות השקר של השטן. הם מניחים לתאוותיהם למשול בליבם, ומבצעים את החטאים שהמיטו את עונשי ה’ על עובדי האלילים. אלה המלמדים את בני האדם לזלזל בחוקי ה’, זורעים מרי וקוצרים מרי. ברגע שהרסן של תורת ה’ יוסר לחלוטין, יזכו במהרה חוקי האדם לזלזול ולהתעלמות. משום שאלוהים אוסר על ביצוע הונאות, על תאוות בצע ועל שקרים, בני האדם מוכנים ומזומנים לרמוס את חוקיו, המשמשים כאבן נגף בדרך לשגשוגם. אך התוצאות של ביטול החוקים הללו יהיו מרות ובלתי צפויות, לפחות מבחינתם. אם החוק אינו מחייב, מדוע יחשוש האדם לחללו? רכושם של האזרחים כבר לא יהיה מוגן. אנשים יגזלו את רכוש שכניהם בכוח הזרוע, והאנשים החזקים ביותר יהפכו לבעלי הממון והשררה. החיים עצמם כבר לא יכובדו. ברית הנישואים לא תשמש עוד כמעוז קדוש המגן על המשפחה. בעל הממון יוכל, אם יעלה בחפצו, לקחת לעצמו את אשת שכנו בכוח הזרוע. הדיבר החמישי והדיבר הרביעי יחוללו. בנים לא יהססו לקפד את חיי הוריהם כדי למלא את תאוות הבצע אשר מושלות בליבם המושחת. העולם הנאור יתמלא בשודדים ורוצחים, והשלום, השלווה והאושר ייעלמו מן העולם. תורת השקר הפוטרת את האדם מציות לחוקי ה’, החלישה את החובה המוסרית ופתחה את הסכר לפשעים, חטאים ורשע. הפקרות, הוללות ושחיתות שוטפות את העולם כנחשול צונאמי אימתני. השטן אינו חדל מעבודתו בתוך המשפחה. דגליו מתנוססים אפילו מעל בתים משיחיים. קנאה, צרות עין, רוע, צביעות, ניכור, חיקוי, ריבים, בגידות והתמכרות לתאוות מושלים בכיפה. דומה שהדת, המבוססת על עיקרי האמונה ותורות רוחניות, האמורים לשמש כתשתית וכמסגרת לחברה, מתנודדת בחוסר יציבות על סף אובדנה. הפושעים השפלים ביותר שהושלכו לכלא בשל פשעיהם, זוכים למתנות ולתשומת לב המורעפים עליהם כאילו היו בעלי הישגים הראויים לכבוד. פשעיהם ואופיים זוכים לפרסום רב. העיתונות מפרסמת את פרטי הפרטים המתועבים והמקוממים של פשעיהם, ובכך מלמדת את הציבור את יסודות הפשע, ההונאה והרצח; והשטן, הוא צוהל וחוגג על הצלחת תוכניותיו השטניות. הפשיעה והשחיתות, נטילת החיים הזדונית, הפשע הגואה מכל סוג ומכל חומרה, כל אלה אמורים לעורר את כל יראי ה’ לברר מה ניתן לעשות כדי לעצור את גלי הרשע הגואים. בתי המשפט מלאים שחיתות. המנהיגים פועלים מתוך תאוות בצע ואהבת תענוגות. השכרות כה ערפלה את שכלם ואת חושיהם של אנשים רבים, עד שלשטן יש כמעט שליטה מלאה עליהם. המשפטנים, השופטים וחבר המושבעים, הם מושחתים, משוחדים ומותעים. שכרות, הוללות, תאווה, קנאה והונאה מכל סוג שהוא מאפיינים את השופטים. “וְהֻסַּג אָחוֹר מִשְׁפָּט, וּצְדָקָה מֵרָחוֹק תַּעֲמֹד: כִּי כָשְׁלָה בָרְחוֹב אֱמֶת, וּנְכֹחָה לֹא תוּכַל לָבוֹא” (ישעיה, נ”ט 14). הרשע, העוון והעלטה הרוחנית, ששררו תחת ריבונותה של רומא, היו התוצאה הבלתי נמנעת של הדרך שבה רמסה את כתבי הקודש; אך היכן ניתן למצוא את הסיבה לכפירה הרווחת, למאיסת תורת ה’ ולשחיתות שפשה בעקבותיה, תחת הלהבה הבוהקת של אור הבשורה המאיר בדור של חירות דתית? כיום, כשנבצר מן השטן להמשיך לשלוט בעולם באמצעות הסתרת כתבי הקודש, הוא נוקט באמצעים אחרים כדי להשיג את אותה המטרה. הכחדת האמונה בכתבי הקודש משרתת את מטרתו בדיוק כמו השמדת כתבי הקודש עצמם. באמצעות החדרת האמונה שתורת ה’ אינה מחייבת עוד, מצליח השטן לגרום לבני האדם לחלל את התורה כאילו היו בורים לחלוטין ואינם מודעים כלל לחוקיה. עתה, בדורות האחרונים, הוא פועל באמצעות הכנסייה כדי לקדם את מטרותיו. מוסדות הדת והארגונים הדתיים בימינו מסרבים לשמוע את האמיתות המפורשות, הלא-פופולריות, שמלמדים כתבי הקודש, ומתוך מלחמתם בהן, הם מאמצים פרשנויות ועמדות הזורעות ומפיצות זרעי ספקנות. מתוך דבקות בתורות השקר של הכנסייה הקתולית על אלמותיות האדם, על הימצאותו בהכרה בשעת המוות ועל הישארות הנפש, הם מואסים במגן היחיד כנגד הטעיות הספיריטואליזם. הדוקטרינה על עינוי נצחי בגיהינום גרמה לאנשים רבים לפקפק בכתבי הקודש. כאשר מדרבנים את בני האדם לקיים את הדיבר הרביעי, הם מתחילים לשמור את קדושת השבת; ואולם, מורי הדת הפופולריים מכריזים כי תורת ה’ אינה מחייבת עוד, ובכך הם פוטרים את בני האדם מחובה שאינה לרוחם. הם מואסים הן בתורת ה’ והן בשבת. ככל שמתפשטת הרפורמה על שמירת השבת, מאיסה זו של התורה הקדושה כדי להימנע מקיום הדיבר הרביעי תהיה כמעט נחלת העולם כולו. תורותיהם של מורי וראשי הדת פתחו את הדלת לכפירה, לספיריטואליזם ולבוז לתורת ה’ הקדושה, ולכן מנהיגים אלה נושאים באחריות הכבדה על חטאי העולם הנוצרי. אך דווקא הם טוענים כי השחיתות הגואה בעולם הנוצרי נובעת בעיקר מחילול “השבת הנוצרית” כביכול, וכי אכיפת שמירת יום א’ תשפר משמעותית את המצב המוסרי בחברה. טענה זו נשמעת במיוחד באמריקה, שבה הדוקטרינה בקשר לשבת האמיתית זוכה לתפוצה נרחבת. כאן, מלאכת הריסון והמתינות, אחת הרפורמות העיקריות והחשובות ביותר, מזוהה לפעמים עם התנועה הדוגלת ביום א’, שחסידיה מציגים את עצמם כמי שפועלים למען רווחת וטובת החברה; אלה המסרבים להצטרף אליהם מוקעים כאויבי מלאכת הריסון ותיקון הדת. אך העובדה שתנועה שתכליתה השרשת טעות מזוהה עם מלאכה שהיא כשלעצמה טובה ומועילה, אינה טענה המחזקת ומאששת את הטעות. ביכולתנו להסתיר רעל בתוך מזון בריא, אך אין בכוחנו לשנות את טיבו של הרעל. אדרבה, הוא הופך את המזון מסוכן יותר, שכן רוב הסיכויים שהוא ייאכל מבלי שהסועד יבחין בו. אחת מתחבולותיו של השטן היא לערבב את השקר בשמץ של אמת, וזאת כדי להכשירו ולעשותו סביר ומתקבל על הדעת.
מנהיגי התנועה הדוגלת בשמירת יום א’ ממליצים אולי על רפורמות שהעם זקוק להן, על עיקרי אמונה העולים בקנה אחד עם כתבי הקודש, אך בעת ובעונה אחת יש בהם דרישה המנוגדת לתורת ה’, ולכן משרתי ה’ אינם יכולים לצדד בהם ולהצטרף אליהם. דבר לא יוכל להצדיקם על כך שהם מבטלים את חוקי ה’ למען תורת אנשים מלומדה.
