ארכיון

   אפילו עכשיו סירב בלק לוותר על זממו. הוא סבר כי מחנה העברים העצום הפחיד כל כך את בלעם, עד שלא העז להפעיל את כשפיו נגדם. המלך החליט לקחת את הנביא לעמדת תצפית אחרת, בה ניתן היה לראות רק את קצה המחנה העצום. ייתכן כי זה מה שימריץ את בלעם לקלל את קצות המחנה, ותוך זמן קצר יושמד המחנה כולו. הוא לקח את…

   כאשר שרי מואב ניצבו ליד המזבחות נאסף סביבם קהל רב שציפה בכיליון עיניים לשיבת הנביא. הכול חיכו למילים שיצמיתו לעד את הכוח המסתורי המוזר שפעל למען בני ישראל השנואים. כאשר שב בלעם, הוא אמר:     “מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב,        מֵהַרְרֵי קֶדֶם – לְכָה אָרָה לִּי יַעֲקֹב,        וּלְכָה זֹעֲמָה יִשְׂרָאֵל.        מָה אֶקֹּב, לֹא קַבֹּה אֵל?       וּמָה אֶזְעֹם, לֹא זָעַם יְהוָה?       כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ,        וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ:        הֶן עָם…

   המואבים היו עובדי אלילים מושחתים, אך על פי הדין האלוהי אשמתם לא הייתה כבדה כאשמת בלעם. בלעם התיימר להיות נביא ה’, ולפיכך, כל מה שיצא מפיו נחשב כאילו יצא מפי הגבורה. לכן אלוהים לא הניח לו לדבר כאוות נפשו, אלא הורה לו למסור במדויק את דבריו: “וְאַךְ, אֶת הַדָּבָר אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ – אֹתוֹ תַעֲשֶׂה.”        בלעם קיבל עתה מאלוהים רשות ללכת עם שרי מואב, אם וכאשר יבואו…

   בבוקר ביקש בלעם משרי מואב ומדיין לשוב לארצם, וזאת בלי שמסר להם את דברי ה’ אליו. מתוך צער וזעם על כך שנכזבה תוחלתו להשיג כבוד ועושר, הכריז בקוצר רוח: “לְכוּ אֶל אַרְצְכֶם: כִּי מֵאֵן יְהוָה, לְתִתִּי לַהֲלֹךְ עִמָּכֶם.”      בלעם “אָהַב אֶת שְׂכַר הָרֶשַׁע” (איגרת פטרוס השנייה ב:15). חטא החמדנות, הזהה בעיני ה’ לחטא…

   המואבים טרם הותקפו בידי ישראל, אך הם בחנו את המתרחש בארצות השכנות מתוך תחושה מבשרת רע. האמורים הובסו בידי ישראל, והאזור שכבשו ממואב נמצא עתה תחת שליטת ישראל. צבאות בשן הובסו בידי הכוח המסתורי ששכן בעמוד הענן והגן על ישראל. מעוזי הענקים אוכלסו עתה בבני ישראל. המואבים חששו להסתכן במתקפה נגד ישראל; בקשת סיוע…

   בני ישראל חצו את נחל ארנון והתקדמו לעבר האויב. בקרב שנערך נחלו צבאות ישראל ניצחון מוחץ; בזכות היתרון הצבאי שהשיגו, הם ינחלו במהרה את כל ארץ האמורי. שר צבאות ה’ הוא זה שהביס את אויבי עמו; והוא היה מחולל זאת שלושים ושמונה שנים לפני כן, לו בטחו בו בני ישראל.       מלאי תקווה ואומץ התקדמו צבאות ישראל בלהט צפונה, ועד מהרה הגיעו לארץ שבה…

מדרום אדום פנו בני ישראל צפונה ושמו את פעמיהם אל עבר הארץ המובטחת. דרכם עברה עתה דרך רמה רחבת ידיים, משופעת רוחות קרירות שנשבו מן ההרים. היה זה שינוי מבורך ומרענן מדרכם הצחיחה במדבר. עתה הם צעדו קדימה עליזים ומלאי תקווה. לאחר שחצו את נחל זרד ופנו למזרח מואב, הורה להם ה’: “אַל תָּצַר אֶת…

   לפיכך שבו צבאות ישראל ופנו דרומה, ועשו את דרכם דרך אדמות המדבר השוממות, שעתה נראו אפילו קודרות, צחיחות ומשמימות יותר לאחר שחזו לרגע קט בכתמים הירוקים שעיטרו את הרריה ועמקיה של אדום. מרכס ההר שחלש על המדבר הקודר נישא הר הֹר , שעל פסגתו עתיד אהרון למות ולהיקבר. כאשר בני ישראל הגיעו להר זה,ניתנה מצוות ה’ למשה:    “קַח, אֶת אַהֲרֹן, וְאֶת אֶלְעָזָר, בְּנוֹ; וְהַעַל אֹתָם, הֹר הָהָר. וְהַפְשֵׁט אֶת אַהֲרֹן אֶת בְּגָדָיו, וְהִלְבַּשְׁתָּם אֶת אֶלְעָזָר בְּנוֹ; וְאַהֲרֹן…

   מחנה ישראל בקדש שכן במרחק קצר בלבד מגבולות אדום. משה ובני ישראל השתוקקו לעבור דרך אדום אל הארץ המובטחת; לפיכך, במצוות ה’ נשלחו שליחים אל מלך אדום שנשאו את המסר הבא:     “כֹּה אָמַר, אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל, אַתָּה יָדַעְתָּ, אֵת כָּל הַתְּלָאָה אֲשֶׁר מְצָאָתְנוּ. וַיֵּרְדוּ אֲבֹתֵינוּ מִצְרַיְמָה, וַנֵּשֶׁב בְּמִצְרַיִם יָמִים רַבִּים; וַיָּרֵעוּ לָנוּ מִצְרַיִם, וְלַאֲבֹתֵינוּ. וַנִּצְעַק אֶל יְהוָה, וַיִּשְׁמַע קֹלֵנוּ, וַיִּשְׁלַח מַלְאָךְ, וַיֹּצִאֵנוּ מִמִּצְרָיִם; וְהִנֵּה אֲנַחְנוּ בְקָדֵשׁ, עִיר קְצֵה גְבוּלֶךָ. נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ, לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם, וְלֹא נִשְׁתֶּה, מֵי בְאֵר: דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ…