Gadol

פרק כ”ד  בקודש הקודשים  נושא המקדש היה המפתח לפיענוח חידת האכזבה שנחלו המאמינים ב-1844. הוא פרש לנגד עיניהם שיטה שלמה של תורת אמת צרופה, שחשפה את העובדה שיד ה’ כיוונה את התנועה האדוונטיסטית הכבירה, וכן את החובה המוטלת על חסידי ה’ לאור התפקיד והמלאכה שהוטלו עליהם. כשם שתלמידי ישוע “נִתְמַלְּאוּ שִׂמְחָה כִּרְאוֹתָם אֶת הָאָדוֹן,” אחרי ליל השימורים…

“וְהוּא יִבְנֶה אֶת הֵיכַל יְהוָה.” באמצעות קורבנו ותיווכו, המשיח הוא גם אבן הפינה וגם מייסדה של קהילת האלוהים. שאול השליח מעיד כי: “הַמָּשִׁיחַ יֵשׁוּעַ עַצְמוֹ הוּא אֶבֶן הַפִּנָּה; בּוֹ כָּל הַבִּנְיָן מְחֻבָּר יַחַד וְגָדֵל לִהְיוֹת הֵיכַל קֹדֶשׁ לַיהוה; וּבוֹ גַּם אַתֶּם נִבְנִים יַחְדָּיו לִהְיוֹת מִשְׁכַּן אֱלֹהִים עַל יְדֵי הָרוּחַ” (אל האפסים, ב’ 22-20). הוא מכריז כי: “לוֹ הַכָּבוֹד.” המשיח זוכה…

פרק כ”ג  סוגיית המקדש  בפסוק העיקרי ששימש כתשתית וכעמוד התווך של האמונה האדוונטיסטית, ניתנה ההכרזה: “‘עַד עֶרֶב בֹּקֶר אַלְפַּיִם וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת וְנִצְדַּק קֹדֶשׁ.’” (דניאל, ח’ 14). מילים אלה היו שגורות בפיהם של כל המאמינים בביאת המשיח הקרבה. משפתותיהם של אלפי אנשים שבה ונשמעה הנבואה הזו כסיסמה שתמצתה את אמונתם. הכול חשו כי בהתגשמות האירועים שנובאו בה…

בזהירות, ברצינות וביראת כבוד התקרבו מקבלי המסר אל המועד שבו ייחלו לפגוש את אדונם. מדי בוקר הם חשו כי חובתם הראשונה הייתה לאשש את ההוכחות שהעידו על היותם רצויים בעיני ה’. לבבותיהם התאחדו כשהתפללו רבות איש עבור רעהו. הם הרבו להיפגש במקומות מבודדים כדי להתייחד עם אלוהים, וקולה של תפילת הפגעה נישא השמיימה מן השדות והחורשות.…

בתקופת הרפורמציה, אויביה תלו את כל הרעות החולות שנבעו מן הקנאות הדתית באנשים שפעלו בלהט נגד קנאות דתית. מתנגדי התנועה האדוונטיסטית נהגו בדרך דומה. הם לא הסתפקו בסילוף ובהגזמת טעויותיהם של מאמינים קיצוניים ופנטיים, אלא הפיצו שמועות כוזבות, שלא היה בהן שמץ של אמת. אנשים אלה פעלו מתוך שנאה ודעה קדומה. שלוותם הופרעה מן ההכרזה שרגלי המושיע…

פרק כ”ב  הנבואות מתגשמות  כאשר חלף המועד שבו ציפו לראשונה לשיבת האדון – האביב של שנת 1844 – המאמינים שציפו באמונה לביאתו שקעו לזמן מה בספקות ובחוסר ודאות. בעוד שהעולם ראה בהם אנשים מובסים שהאמינו באשליות, הם המשיכו לשאוב את נחמתם מדבר ה’. רבים מהם המשיכו להתעמק בכתבי הקודש, לבחון מחדש את ההוכחות לאמונתם, וללמוד…

האם לא שב על עצמו תהליך זה בכמעט כל כנסייה המכנה עצמה פרוטסטנטית? כאשר מייסדיה, שהיו חדורי רוח תיקון אמיתית, הלכו לעולמם, צאצאיהם קמו ו”עיצבו מחדש את התכלית.” בזמן שצאצאיהם של מתקני הדת דבקו בעיוורון בדת אבותיהם וסירבו לקבל אמיתות אחרות לשם קידום האמונה, הם סטו מאוד ממופת הענווה, ההתכחשות, הצניעות וההתנתקות מן העולם, שאפיינה את…

ואולם, רוב הכנסיות מיאנו לקבל את האזהרה. הכמרים והרועים שמונו ביד ה’ להיות צופים ומשגיחים “לְבֵית יִשְׂרָאֵל”, והיו אמורים להיות הראשונים שיזהו את האותות על ביאת ישוע המשיח, כשלו בזיהוי האמת, הן בדברי הנביאים והן באותות העיתים. כשתקוות ושאיפות גשמיות גדשו את הלב, ואהבת האל ואמונה בדברו הלכו והתקררו, כשהוצגה התורה על שיבת המשיח הקרובה, היא…

פרק כ”א  אזהרה שנדחתה  כאשר ויליאם מילר ועמיתיו בישרו את ביאת המשיח השנייה, הם פעלו כשתכלית אחת לנגד עיניהם: לעורר את בני האדם ולהאיץ בהם להתכונן ליום הדין. הם רצו לעורר את מורי הדת כדי שיראו את התקווה האמיתית של הכנסייה, ואת הזדקקותם לחוויה משיחית עמוקה יותר. הם אף פעלו כדי לעורר את הכופרים ולקרוא…

שאול השליח מדבר על גורלם המר של אלה שיופתעו מביאת המשיח: “יּוֹם יהוה יָבוֹא כְּגַנָּב בַּלַּיְלָה. כַּאֲשֶׁר יֹאמְרוּ הַבְּרִיּוֹת: ‘שָׁלוֹם וּבִטָּחוֹן!’, אָז יָבוֹא עֲלֵיהֶם שֶׁבֶר פִּתְאוֹם, כְּצִירֵי לֵדָה עַל אִשָּׁה הָרָה, וְלֹא יוּכְלוּ לְהִמָּלֵט.” הוא מוסיף ואומר לגבי אלה שהקשיבו לאזהרת המושיע: “אֲבָל אַתֶּם, אַחַי, אֵינְכֶם בַּחֹשֶׁךְ בְּאֹפֶן שֶׁיַּפְתִּיעַ אֶתְכֶם הַיּוֹם כְּגַנָּב. אַתֶּם כֻּלְּכֶם בְּנֵי הָאוֹר וּבְנֵי הַיּוֹם. לֹא בְּנֵי הַלַּיְלָה…